דן לנר

נולד ב-29 למאי 1922 בווינה , אוסטריה. עלה ארצה בשנת 1941, נמנה על פליטי קבוצת קלאודו-שבץ.

התגייס לפלמ"ח בשנת 1942. היה בהכשרת מעוז-חיים. שרת ב"מחלקה הגרמנית" והתנדב לשליחות הצנחנים באירופה הכבושה. עבר בהצלחה קורס צניחה וקורס אלחוט. יועד לפעולה באוסטריה כסוכן בודד, מטעם I.S.L.D. הבריטי. בסוף חודש אפריל צנח בגוריצה, סלובניה בקרבת הגבול האיטלקי. תפקידו היה לאסוף מידע באזור הגבול האוסטרי- יוגוסלבי. הוא עמד בקשר קבוע עם המפקדה בבארי וכן שיתף פעולה עם אנשי ה-SOE בבלקן. משימות נוספות שהיו לו, לחפש אחר שרידי היהודים שנותרו בצפון-איטליה ובאוסטריה. היה בקשר עם הפרטיזנים באזור פעולתו . הוא הקים בתוכם רשת של מוסרי אינפורמציה צבאית חשובה. הוא העביר למפקדה הבריטית בבארי, נתונים מדויקים על הגשרים, בתי חרושת ומתקנים גרמניים חיוניים, כמו גם את דרישותיהם של הפרטיזנים לקבלת סיוע בדרך האוויר. הוא היה בקשר רדיו עם הטייסים הבריטים, מכוונם למטרות הפצצה שונות, ומאמת נתונים כדי שההפצצות תהיינה מדויקות. אחרי שהמפציצים הגיעו לאזור שסימן, הוא הנחה אותם מן הקרקע להגיע ליעד. לאחר הפצצת המטרות שסומנו, יחד עם הפרטיזנים שהיו עמו היו מוודאים את דיוק הפגיעות. הוא גם עסק בהצלת טייסי בנות הברית שמטוסיהם הופלו והם צנחו שם. בהיותו מומחה לחבלה, הדריך את הפרטיזנים במלאכת החבלה והשתתף אישית בפעולות חבלה רבות נגד מסילות ברזל, רכבות וקווי תקשורת גרמניים. הוא הגיע עם הפרטיזנים הסלובניים לדרומה של אוסטריה לוילאר וקלגנפורט ומשם לדראובורג, לסביבות גרץ, ועסק עמם במעשי חבלה בקווי הרכבת. עמם חיבל בקו הרכבת בין אוסטריה ליוגוסלביה ואילץ את הגרמנים להפנות את רכבותיהם לאוסטריה במסלול ארוך יותר, דרך הונגריה. בכל תקופת שהותו עם הפרטיזנים. הוא נטל חלק פעיל בקרבות ובעימותים מזוינים רבים עם הגרמנים. הוא השתתף בקרבות על שחרור ישובים שונים במערב סלובניה, תוך שהם עוברים מדי פעם לתוך אוסטריה שהיתה אז, חלק משטח הרייך השלישי. הוא השתתף בפריצה אל תוך מחנות שבויים שנמצאו באזור מהם הצליחו לחלץ טייסים של בנות הברית שנאלצו לנטוש את מטוסיהם הפגועים ונשבו. הוא הדריך את הפרטיזנים בשימוש בנשק בריטי חדש שהגיע לידיהם בעזרתו, כולל נשק אנטי-טנקי של באזוקות, שהופעלו נגד השריון הגרמני. עם הפרטיזנים הסלובניים השתתף גם בקרבות אחרונים לשחרורה של סלובניה וחצי אי איסטריה. באחת הפעולות, בהן השתתף יחד עם הפרטיזנים, נתפס ונלקח בשבי. למרבה המזל הוא הצליח לברוח כעבור שעה קלה. באוקטובר 1944 החלו הגרמנים במתקפה גדולה באזור בו שהה באוסטריה והפרטיזנים נאלצו לסגת דרומה. אחרי הליכה ממושכת, הצליח להגיע לשטח משוחרר ביוגוסלביה ומשם הוא הועבר במטוס לבארי. הוא חזר ארצה בשנת 1945. הצטרף לקורס מפקדי מחלקות בג'וערה. עם גמר הקורס מונה לסגן מפקד הגדוד הראשון. במהלך תקופת המאבק השתתף ופיקד על פעולות ומבצעים רבים, וביניהם: "ליל הגשרים", "ליל הרכבות", "ליל המשטרות", "פעולת הרדארים", הורדת מעפילים בחופי הארץ ועוד. בשנת 1947 קיבל את הפיקוד על הגדוד הראשון בחטיבת יפתח, ובפרוץ המאורעות שהובילו למלחמת העצמאות, לחם בבלאד א שייך, בקרבות משמר העמק, בפעולה בברדלה וסנדלה, בפעולת זרעין, בקרבות מבצע "מטאטא", בקרבות מלכיה, בפעולת לוד ורמלה ובקרבות מבצע "דני". לקראת תום המלחמה מונה לסגן מפקד חטיבת יפתח.

לאחר מלחמת העצמאות נשאר בשירות קבע. בשנת 1950 הועלה לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד חטיבת גולני. אחר כך פרש וחזר לקיבוצו - נאות מרדכי בגליל העליון.

בשנת 1965 שב לשירות קבע ומונה לראש מטה פיקוד צפון. במלחמת ששת הימים פיקד על הכוחות שפרצו את קווי ההגנה הסוריים בצפון רמת הגולן.

בשנת 1970 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד אוגדה 252 - עוצבת סיני המשוריינת, עמה לחם במלחמת ההתשה.

במלחמת יום הכיפורים היה מפקד אוגדת מילואים 210, אשר בלמה את התקדמות הצבא הסורי בדרום רמת הגולן.

כשפרש, חזר לקיבוץ ועסק בגידולי-שדה. היה נשוי לתרצה. להם נולדו בן ושתי בנות ותשעה נכדים.

נפטר ב-16 במרץ 1988.