חיים מנחם בסוק

למד בחדר, בישיבה ובגימנסיה, ושנה אחת באוניברסיטת וילנה (VILNIUS). כשהגרמנים כבו את וילנה נכלא בגטו המקומי. בגטו פעל במחתרת "בני עקיבא" והצטרף ל"קבוצת רובינוביץ`" המחתרתית ועימה לארגון של פ.פ.או. ב-1 בספטמבר הקיפו הגרמנים את הגטו וחיים נקרא לעמדת הלחימה ברחוב סטראשון 12, יחד עם רוז`קה קורצ`אק ויחיאל שיינבוים. ב-10 בספטמבר 1943 היה בקבוצה הראשונה של המחתרת שיצאה מהגטו ליערות נארוץ` ושם הצטרף לגדוד הפרטיזני "נקמה", שפעל במסגרת החטיבה הפרטיזנית הליטאית. אחרי שחרור האיזור על ידי הצבא האדום היה פעיל בתנועה הציונית, עזב את וילנה, ובדרכו לארץ ישראל פעל באירגון "הבריחה" ובתנועת "בני עקיבא" בפולין ובמחנות העקורים בגרמניה. עלה ארצהבשנת 1947 והצטרף לקבוצת יבנה (שם עבד כעגלון- דבר שהתגאה בו). פעל בהגנה כחבלן בדרום הארץ.
במלחמת השחרור היה מפקד פלוגת חי"ר.
נמנה עם מייסדי הנח"ל, הוא סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סגן אלוף.
נישא לנחמה בן דב, שעבדה כמורה בקבוצת יבנה.
בשנת 1956 הוסמך כעורך דין, ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים סוציולוגיה ומנהל ציבורי.
היה היועץ המשפטי של הרבנות הראשית ומשרד הדתות.
כיהן כחבר הנהלת המפד"ל, ובשנת 1969 נבחר למועצת עיריית תל אביב, וכיהן כסגן ראש העיר וכיו"ר המועצה הדתית, ומשנת 1973 כיהן כראש האגף לחינוך, ועומד בראש קרנות ומוסדות דת, תרבות וחינוך. נמנה עם חבר הנאמנים של אוניברסיטת בר-אילן, היה חבר בהנהלות יד ושם ובית התפוצות.
בשנת 1982 הוא הוסמך כדוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת אדלפי בארצות הברית. פרסם מחקרים בכתבי עת בתחומים מקצועיים, פוליטיים, חברתיים ובנושאי השואה.
כתב ופירסם את הספרים: "שערי שאול", "אור הסמטאות האבודות" עוטר ב"מדלית ז`קוב".