יוסף בוקסנבאום

 נולד בשנת 1906, כאחד מ-6 ילדים של טובה וחיים צבי, בעיר זמושץ' שבחבל לובלין במזרח פולין, סמוך לגבול עם אוקראינה, ונשלח כילד ללמוד ב"חדר".

בעקבות פרעות ביהודי העיר, שכללו רצח וביזה, עברה המשפחה לוורשה. בשנת  1919 היגרה המשפחה לניו יורק, שם גם חגג את בר המצווה שלו. הוא למד בישיבת "פלטבוש", וסיים בהצלחה לימודיו באוניברסיטת קולומביה בשנת 1929. עבד כמנהל מכירות של המפעל המשפחתי והיה פעיל בהסתדרות הציונית. נישא לפנינה (פרל) בשנת 1938. את ביקורו הראשון בארץ מטעם ההסתדרות הציונית ערך בשנת 1931, ופגש על האנייה (שהפליגה דרך ביירות) את חיים נחמן ביאליק ואת מארק שאגאל, שנשאר ידידו. ביקור שני, ערך יחד עם רעייתו בחודש אוגוסט 1946, לפי הזמנת הסתדרות החקלאים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, למרות גילו, התגייס לצבא ארצות הברית, מספר אישי 01945237. שרת כקצין תובלה בצבא ארצות־הברית. היה ממונה על העברת אספקה לנמלי הצבא האמריקאי באירופה, ציוד ולוחמים לזירה האירופית ולפלישה באיטליה. בתום המלחמה, השתחרר מהצבא בדרגת קפטן, ב-1945 בניופורט וירג'יניה.

בתום המלחמה, גויס על ידי שליחי ההגנה למשלחת הרכש וצורף למוסד לעליה ב'. בשנת 1946 נשלח במסגרת תפקידו לאירופה, ושם פיקד אישית על מבצע הברחת יהודים ניצולי שואה מסלובקיה. בהמשך, שימש כעוזרו של זאב (דני) שינד, שהיה אחראי על שלוחת המוסד לעליה ב' בצפון ובדרום אמריקה, וסייע לו בתחום העסקי והכלכלי, טיפל בחיפוש אניות, עזר בביורוקרטיה המקומית, בנקאים ובנקאות, כולל הקמת חברת קש בראשי תיבות ייחודיים, שסימנו במילות גנאי את המאבק בבריטים: למשל FB Shipping Company, כאשר ראשי התיבות FB משמעותם היה Fuck (the) British. בנוסף עסק בהכנת אניות לשייט באוקיינוס, בחירת צוותי המתנדבים וגיוסם, ורכישת נשק ממקסיקו ומטוסים מצ'כיה. האניות בהן טיפל לרכישה כללו את : "ישעיהו וג'ווד"- שהיתה במלחמת העולם השנייה פעילות בשרות הצי המלכותי הקנדי BEUHARNOIS , "חיים ארלוזורוב", שהייתה בשרות משמר החופים האמריקאי ULUA , "עצמאות"  Pan CRESCENT ו"קוממיות" ("קיבוץ גלויות") Pan YORK,  שנרכשו בדרום אמריקה, לאחר שהיו אניות משא להובלת פרי ואניית "ההגנה 1947" - "אקסודוס, יציאת אירופה תש"ז".

בשנת 1948 עם עלייתו עם אשתו ארצה, השתכנו בתל אביב ב"שיכון הקצינים", ובשנת 1951 עברו להרצליה פיתוח. כעבור שנה נולד בנם צבי. היה בין המניחים את היסודות להקמת משרד הביטחון. והיה עוזרו של דוד בן גוריון, כראש אגף האספקה הראשון (תמורת דולר אחד לשנה). במסגרת עבודתו, עזר לשכנע את דוד בן-גוריון להקים מרכז רפואי על שטח המחנה הצבאי הבריטי לשעבר בתל ליטוינסקי, והיה שותף בפעילות להקמת המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר.

הוא הקים בקיבוץ משמרות את תע"ל - תעשיית עץ לבוד, בהמשך את תג"ל-תעשיות גומי לישראל, ואת מפעל "ואקולאג" בעכו.

בחודש מאי 1949 ייסד את חברת "מכשירי תנועה ומכוניות", לאחר שחתם עם חברת קרייזלר על הסכם לשמש כנציגה בארץ. 

ב-1972 היה ליבואן כלי רכב מתוצרת פורד. ב-1983 היה ליבואן סוזוקי מוטור מיפן. במקביל עסק ביבוא של חלפים, צמיגים עבור משאיות דודג', מלגזות  לענף פרי ההדר ומוניות דיזל דה סוטו. יבוא ציוד חקלאי וציוד מכני הנדסי. הוא רכש את מפעלי אילין, והפך אותם למתמ"ר (מתכת מרכזית). היה שותף להקמת חברת האניות "צים" והיה חבר מועצת המנהלים של החברה. ממקימי חברת הדלק "פז".

הקים את מפעל ייצור הרכב "תעשיות רכב" (תע"ר) נצרת עילית, אשר הרכיב כלי רכב גם של קרייזלר וגם של פורד, סיפק לצבא רכב חדש (ג'יפים, נ"נים) ומשאיות ורכב נוסעים לשוק המקומי. המפעל יצר מקום תעסוקה למאות עולים חדשים, ובני מיעוטים מהסביבה. 

בזכות קשריו הענפים, הצליח במהלך מלחמת יום הכיפורים, לשכנע את חברת פורד לייבא ארצה ביבוא חירום 600 משאיות לשימוש הצבא. 

בהמשך ליוזמתו להקים את בית החולים בתל השומר, תרם לו רבות והקים את "קרן שיבא למחקר רפואי".  היה מהתורמים להקמת מוזיאון ישראל וזכה בתואר "יקיר ירושלים"והיה ממקימי יד יצחק בן-צבי וחבר הנהלתה. 

בשנת 1971 הקים את קרן בוקסנבאום-נטע, התורמת מחצית מרווחי הקבוצה, לאוכלוסיות מיוחדות, לבריאות, רפואה ורווחה. 

בנו צבי, תרם באמצעות הקרן, להבאת דגם ספינת מעפילים ולהצבתו במוזיאון למורשת ההעפלה והעלייה בעתלית, לציון תרומת האב להעפלה. וכן למוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. 

נפטר בירושלים בשנת 1991.