עשהאל ביילסקי

נולד ב-1908 בסטנקייביצ'ה בין לידה ונובוגרודק שבמערב ביילורוסיה, למשפחת דוד וביילה ביילסקי בת תריסר ילדים: עשרה בנים ושתי בנות, המשפחה היהודית היחידה בכפר הקטן. בבית שמרו על כשרות ועל החגים. בשבתות וחגים המשפחה שבתה ממלאכה. עשהאל, היה איש גלוי לב, הגון, איש עמל , נאמן ומסור לחבריו. אהבתו לעם היהודי הייתה גדולה וחייו התמקדו במשפחתו.

לאחר הקמת גטו נובוגרודק, ב-7 בדצמבר 1941, בוצעה אקציה שבמהלכה נרצחו 4,000 יהודים. בין הנספים היו הוריו, אשתו הראשונה של טוביה, אשתו של זוס והתינוקת שלהם. ארוע זה היה נקודת מפנה בחיי האחים. הוא השיג תת-מקלע מאיכר ביילורוסי, והחליט לברוח ליערות סמוך לנובוגרודק. במרס 1942 הצטרפו אליו תשעה אנשים. כשהיו זקוקים לאוכל, היו פורצים לחוות ודורשים מזון באיומי נשק. הסכנות ביער והסביבה האנטישמית, אילצו אותם להקים קבוצה יהודית, שסיכוייה לשרוד תלויים בגודלה, ארגונה, כלי הנשק שלה, וניידותה. בסוף מרס 1942 גדלה קבוצתו לשלושה עשר חברים, כאשר הגברים בחבורה עסקו בהשגת מזון והנשים בהכנת הארוחות. באמצע מאי 1942 הצטרף למחנהו, אחיו - טוביה. בקיץ 1942 הקבוצה גדלה ל-30 איש. בשלב זה הפכו את קבוצתם ליחידה פרטיזנית רשמית (אוטריאד ברוסית). הם נודעו כאוטריאד ביילסקי.

עם הקמת היחידה טוביה מונה למפקד ועשהאל לסגנו והאחראי לשגרת חיי היחידה וללוחמיה. מטרותיהם היו לשמור על חיי האנשים ולצרף אליהם כמה שיותר יהודים. עם זאת, נאלצו לשתף פעולה במלחמתם של הפרטיזנים בגרמנים. והכרתם הטובה את האזור, הפכה אותם למורי דרך לפרטיזנים אחרים. ביולי 1944 הגיע הצבא האדום והנחה, כי ביום המחרת עליהם לפנות את בסיסם ביער נליבוקי וללכת לנובוגרודק. המחנה, אשר כלל 1,230 יהודים – ניצל. לאחר טקס, חדל מלהתקיים. הוא התיישב עם אחיו בלידה, קיבל משרה של עוזר בארגון הקפיטריה לפרטיזנים ולחיילים, שנשארו בשטח.

לאחר מספר חודשים, גוייס לצבא האדום ונהרג ב-7 בפברואר 1945 במריינבורג שבקניגסברג (היום: קלינינגרד).

חיה, אשתו, שהייתה בהריון עם גיוסו של בעלה לצבא האדום, עלתה לאחר נפילתו, לארץ ישראל וכאן נולדה בתם - עשהאלה.