לאה ג'ונסון

נולדה ב-14 באוגוסט 1923 בעיר לידא שבמזרח פולין. אביה היה בעל חנות כל-בו והמשפחה חיה חיים נוחים. 

בשנת 1939 נכבשה לידא ע"י הצבא האדום וסופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית בלארוסית במסגרת ברית המועצות.

ב-27 ביוני 1941 בעודם יושבים שבעה לאביה פלשו כוחות גרמניים לעיר. היא זוכרת "שריפות משתוללות בכל מקום" ואותם נאלצים לברוח רק עם הבגדים שעל גופם.

הסתתרה יחד עם אימה ושלושת אחיה הצעירים אצל חקלאים גויים בפאתי העיר, אולם משיצאה הפקודה על קיבוץ היהודים בגטאות, חששו החקלאים לחייהם והמשפחה נאלצה לשוב לעיר.

במשך 8 חודשים התגוררו בבקתה עלובה בגטו לידא כשהם סובלים מרעב. בלילות נהגה להתגנב מתחת לגדרות התיל בחיפוש מזון עבור אמה ואחיה. ""לא היה לנו אוכל", היא נזכרת בעגמומיות. "לא היה לנו כלום.. אם היו תופסים אותי, הם היו הורגים אותי". תכניתו של היטלר, להשמדת העם היהודי, נודעה להם, אך לא ידעו מה לעשות עד שבאחד הימים הגיע לאמה גבר גוי ובידיו פתק מטוביה ביילסקי, ידיד המשפחה. ביילסקי סיפר על יחידת הפרטיזנים שהקים יחד עם אחיו, ועודד אותם להצטרף אליהם.

יחד עם שני אחיה יצאה באחד הלילות מהגטו, תוך שהם מתחמקים מכלבי השמירה וזוחלים על ידיהם וברכיהם תחת לגדרות התיל. במשך יומיים רצו, תוך שהם נעלמים עמוק יותר ויותר ביער (אמה הצטרפה מיד לאחר מכן).

משהגיעו ליער אמר להם המלווה: "אתם הולכים לחיות". עוד באותו לילה הצטרפו לחטיבת ביילסקי. "טוביה בילסקי היה מושיענו" אמרה "הוא רק רצה להציל חיים יהודיים ולא רק את הכשירים, התואמים את הלחימה, אלא כל מי שיכול להגיע ליער".

במחנה לקחה על עצמה את חובות המחנה, כולל משימות למציאת מזון ושמירה אך לא פעם מצאה עצמה נלחמת או נמלטת מהצבא הגרמני.

בהיותה בת 20 פגשה את מי שעתיד להיות בעלה - באחת מהפעמים, כשהצבא הגרמני התקדם לעברם, התנתקו בני המשפחה משאר חברי הקבוצה ונותרו לבד. משלא ידעו לאן לפנו ומה לעשות, התיישבו תחת עץ, כשלפתע מצאה אותם קבוצת פרטיזנים צעירים יהודים. אחד מהם, וולוול ינסון, פרטיזן יהודי מחטיבה אחרת, סייע להם להגיע חזרה לקבוצת ביילסקי ובכך הציל את חייהם. וולוול נותר במחנה ובין השניים נרקמו יחסים.

הם נשאו בחופה בין חבריהם ביער, ונשארו עם קבוצת ביילסקי לאורך כל תקופת המלחמה עד לשחרורם.

הצבא הסובייטי ניסה לגייס את וולוול לשורותיו, ובני הזוג ברחו מפולין דרך מהונגריה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה, עד שלבסוף חצו את האלפים לאיטליה, שם נשארו במשך ארבע שנים במחנה עקורים בטורינו.

ב- 1949 הגרו למונטריאול, קנדה. פקיד הגירה התאים את שם משפחתם לשמות האנגליים ע"י הוספת האות H לשמם, וכך שונה שמם מ Jonson  ל- Johnson.

לאה מתגוררת כיום בפלורידה, שם היא ממשיכה להיות פעילה בקהילה היהודית ומרצה בהרחבה על נסיונה הפרטיזני היהודי. היא מתעקשת שלא רק נכדיה וניניה יידעו את הסיפור שלה, אלא גם את מי שהיא יכולה להגיע אליו - בייחוד את הדור הצעיר. "לחום על הזכויות שלך. דע מי אתה. זו המורשת שלי ", היא אומרת.