כרמי אייזנברג

נולד בשנת 1923 בירושלים, בן לאהובה בת ר' פינחס מאירי (מעהר), מראשוני פתח תקווה ויהושע בן לר' אהרן אייזנברג (שהיה עורך-דין, ושופט מחוזי במדינת ישראל). נקרא כרמי  על שמו ולזכרו של דודו כרמי בן ר' אהרן אייזנברג (היהודי הראשון מבני הארץ שלמד בבית-ספר לקציני-צבא באיסטנבול, כדי לרכוש השכלה צבאית ולהעניקה למיליציה יהודית לכשתקום בארץ היהודים. העניק מידיעותיו הצבאיות ל"השומר", גויס לשירות כקצין בצבא התורכי במלחמת-העולם הראשונה ונשבה עם כל גדודו בחזית קווקז. נספה במגפה בשבי הרוסי בחורף תרע"ה). למד בירושלים בבית-הספר הדתי "תחכמוני" ובגימנסיה העברית. בן 15 הצטרף לארגון ה"הגנה" והיה תמיד נאמן ומסור לתפקידיו.

בפרוץ מלחמת-העולם השנייה התנדב לקומנדו הבריטי בארץ והשתתף בפעולות שונות, אחר-כך התגייס ל"באפס" כדי להילחם בנאצים. היה בין המסרבים לענוד על הכובע סמל בריטי שדרשו את הזכות לסמל עברי. עמד באומץ לפני שופטיו על הפרת-ציות זו ונשא את ענשו בכבוד. עם הקמת הבריגדה היהודית צורף אליה עם יחידתו, עלה לדרגת רב-סמל, השתתף בקרבות נגד האיטלקים והגרמנים, ועבר את כל הדרך מצפון-אפריקה עד לקרבות בצפון איטליה. הגיע דרך עד לארצות השפלה והשהה את שובו הביתה כדי להיות לעזר לאחים שרידי-ההשמדה ולהעלותם ארצה.

מששוחרר מהצבא הבריטי נכנס לבית-הספר הממשלתי למשפטים ועמד בהצלחה בבחינות לאחר שתי שנות לימוד.

עם פרוץ המלחמה חזר לשירות ב"הגנה". היה סגן מפקד בהגנת העיר העתיקה בירושלים, אחר-כך הגן על דרום-העיר (תלפיות ומקור-חיים) ובסוף - על מבואותיה מצפון (עטרות ונווה-יעקב). למרות שקיבל חופשה לנסוע לתל-אביב לחוג את נישואיו, מול הצורך בעזרתו, הוא דחה את נסיעתו ויצא אל חבריו לעטרות. ביום י"א באדר ב' תש"ח הוביל אליהם מזון וציוד. בחולפו ליד שייח'-ג'ראח הדף התקפת ערבים על שיירתו והרג שלושה מהם.

ביום י"ג באדר ב' תש"ח (24.3.1948) יצא עם שיירה לעטרות ולנווה-יעקב. ליד הכפר שועפט  הותקפה השיירה על-ידי המון ערבי וכל אנשיה נפגעו. הוא נפצע בידו בכדור, אך המשיך להילחם עד נשימתו האחרונה, בפגוע כדור בראשו. בן 25 היה  במותו. הוא נקבר בסנהדריה בירושלים.

ביום כ"ה באלול תשי"א (26.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות  הצבאי בהר- הרצל בירושלים. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.