הנס פאול ויינר

נולד בשנת 1919 בעיירה טרוטנוב צכוסלובקיה, למשפחת יצרניי צעצועי בובות עץ. בשנת 1938 עם כיבוש הגרמנים (אנשלוס) הוא נמלט עם משפחתו והגיע לארץ ישראל. הוא הושם במחנה מעצר בסרפנד, שם הוצע לו להצטרף לצבא הצ'כי החופשי, הוא דחה את ההצעה. לאחר מספר חודשים הוא התנדב לצבא הבריטי (מספר אישי 619) והוצב לפלוגת החפרים 608 ולאחר מכן שימש כנהג. הוא שירת בטוברוק, ולאחר מכן הועבר עם יחידתו ליוון, שם נפל בשבי הגרמני מסםר שבוי 6744. הוא נשלח למחנה השבויים בקורנית שם שמרו עליהם חיילים גרמניים מהקו הראשון, סבל מרעב קשה במחנה, שהוביל את השבויים למכור את חפציהם בתמורה למזון.

בזכות התערבותו של וינסטוןן צ'רצ'יל לטובתם של השבויים היהודים ודרישתו מהגרמנים להתנהג אליהם כאל חיילים בריטיים ולא אסירים יהודים, התנהגו אליהם הגרמנים על פי חוקי אמנת ז'נבה. על הרעב שליווה אותם דל הזמן, חיפו חבילות הצלב האדום. הוא הגיע למחנה השבויים בוולפסבורג ונשלח לעבודות כפייה, בחווה בשלזיה עילית. שם נתקל בחייל גרמני שלמד איתו בבית הספר, וזכר כי הוא בעל אזרחות צ'כית. הוא נעצר על ידי הגסטפו ונכלא בתחנת המשטרה ברטיבור. לאחר זמן הוחזר לחווה בה עבד, ומשם הועבר למחנה השבויים המרכזי בלמסדורף - סטאלג 8B מחנה 344. שם שהה עד שלקראת סוף המלחמה יצא ל"צעדת המוות", ובסיומה, שוחרר.