יהודה אבישר

במלחמת העולם הראשונה, בגיל 19 גויס לצבא הרוסי. הוא נשלח לחזית יחד עם שאר המגויסים ללא הכשרה צבאית מינימאלית. שלוש שנים שהה בחפירות בחזית בתנאים קשים עד אשר החזית התפוררה והרוסים העלו את החיילים לרכבת לקדמם לחזית אחרת. יחד עם אחדים מחבריו קפצו מהרכבת והלכו ברגל 1000 ק"מ חזרה לעירם דנייפרופטרובסק. הם עשו זאת בהליכה איטית בלילות. אחרי 3 חודשים הגיעו ליעדם. הם מצאו בעיר מצב הביטחוני קשה, והאיום הגדול היה על היהודים. יחד עם חבריו  אירגנו את היהודים להגנה עצמית, בעזרת הידע הצבאי שרכשו. הם נתפסו בגלל הלשנה, נחקרו חקירה קשה והוחלט להגלותם לסיביר. אבל הוא הצליח להימלט.

ב 1926 הוא עלה לארץ ישראל, עם משפחתו: אשתו יהודית וילדיהם נעמי ויעקב. בתחילה עבד בייבוש ביצות ומדידות בצפון. כשהשתפר המצב בתל אביב הוא מצא עבודה כמהנדס העיר יפו. ניסיונו הצבאי סלל את דרכו להיות מפקד בהגנה.

במלחמת העולם השנייה הסוכנות היהודית פתחה לשכת גיוס לצבא הבריטי והוא מונה יו"ר ועדת הערר שלפניה הופיעו חלק מהמגויסים. הוא חש לא בנוח לשבת במשרד ולקבוע גורלות של אחרים והחליט להתנדב בעצמו לצבא הבריטי. בגיל 47 הוא עבר טירונות יחד עם הבחורים בני 18 כשהוא נושא על גופו פגיעות ממלחמת העולם הראשונה.

עם תום הטירונות הועמסו החיילים על רכבת למצרים. הם נשלחו לעזור בקו הביצורים באזור העיר סואץ. מאוחר יותר חצה את הים התיכון עם יחידתו שהצטרפה לכוחות הלוחמים באיטליה. החורף האירופאי הקר הקשה על בריאותו ולכן עם תום המלחמה, שחרורו התעכב מחמת אישפוז בבית חולים בריטי. לבסוף חזר אל ביתו ומשפחתו בתל אביב, אבל תלאות המלחמה ניכרו בפניו ובבריאותו.

לאחר מלחמת העצמאות הוא מונה למהנדס העיר ירושלים. כל סוף שבוע היה חוזר לביתו בתל אביב.

ב 19.11.1950 הוא נפטר