ראובן שילוח

נולד ב- 20 בדצמבר 1909 למשפחה דתית בירושלים בסוף ימי השלטון העות'מאני, בנם של שרה והרב אהרן יצחק זסלנסקי. למד בבית הספר "תחכמוני" בעיר ואחר כן בבית המדרש למורים בירושלים, שם למד את השפה הערבית וסיים את לימודיו בשנת 1929. בצעירותו עבר לציונות החילונית, למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי המזרח התיכון, קיצר את שם משפחתו ל-זסלני. הוא גויס על ידי דב הוז לארגון "ההגנה" ולמשימות מודיעין מטעם הנהגת היישוב וקיבל את השם המחתרתי שילוח. משימתו הראשונה מחוץ לגבולות ארץ ישראל הייתה ב-1932 כשליח המחלקה לעיראק, בה פעל במסווה של מורה לעברית וסטודנט למדעי המזרח באוניברסיטת בגדד; במסגרת פעילותו העביר דיווחים על מצב יהודי עיראק ועל הערכות הבריטים והעיראקים נוכח המצב בארץ ישראל. ב-1935 נשלח שוב לבגדד, הפעם תחת הכיסוי של עיתונאי ב"פלסטיין פוסט". בשליחות זו פיתח את הקשרים עם פעילים כורדים. לאחר חזרתו פעל בארגון "ההגנה" בתחום המודיעין בקרב הערבים המקומיים. 

משנת 1936 השתייך למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הוא נשלח למשימות איסוף מודיעין בלבנון וסוריה, והיה אחראי על הקשרים עם גופי המודיעין הבריטי. בתפקידו זה, סייע להקמת פלגות הלילה המיוחדות, והיה בקשר עם מפקד היחידה, אורד צ'ארלס וינגייט. הוא זיהה את הפוטנציאל בקשרים עם ארצות הברית, פיתח את היחסים עם המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS) הארגון שקדם ל-CIA.

היה חבר משלחת הסוכנות היהודית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945.

מיד לאחר הקמת המדינה החליט בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, למנותו לראש המחלקה המדינית במשרד החוץ, שנועדה להשלים את תפקידי "שרות הידיעות המדיני – חיצוני". בנוסף שימש "יועץ שר החוץ לתפקידים מיוחדים . בשנת 1949 היה חבר במשלחת ישראל לשיחות על שביתת הנשק עם מצרים שנערכו ברודוס, ובשיחות שביתת הנשק עם ירדן הוא עמד בראש משלחת ישראל. הוא מילא תפקיד חשוב במגעים עם מתווך האו"ם ראלף באנץ' שניהל את השיחות ברודוס.

לאחר מלחמת העצמאות נסע לארצות הברית כדי לארגן את הפעילות המודיעינית והמדינית במדינה. ביולי 1949 הציע שילוח לבן-גוריון להקים "מוסד מרכזי לריכוז ולתאום שירותי המודיעין והביטחון" כדי לשפר את התיאום של הפעילות המודיעינית וב-13 בדצמבר 1949, הוקם "המוסד לתיאום" אשר חלש על המחלקה המדינית ואמור היה לתאם את פעולותיהם של שני הגופים האחרים – שב"כ וממ"ן (מחלקת מודיעין באגף המבצעים של צה"ל).  הגוף החדש שהוקם, היה תחת משרד החוץ, ובהמשך הוכפף לרה"מ ונכלל במשרד ראש הממשלה.

בתקופתו, כראש המוסד הראשון, היה הממונה על שירותי המודיעין.

בספטמבר 1952 נפצע קשה בתאונת דרכים, לאחר החלמתו שב לעמוד בראשות "המוסד", אך בסוף אותה שנה, החליט לסיים את תפקידו במוסד. מונה ב-1953 כציר מדיני בשגרירות ישראל בארצות הברית. אחרי סיום תפקידו ב 1957 קיבל מינוי רשמי כיועץ מיוחד לשרת החוץ גולדה מאיר. משנת 1936 היה נשוי לבטי לבית בורדן, ואב לדב ונעמי. 

נפטר ב-1959 מהתקף לב, בן 49 במותו. נקבר בבית העלמין סנהדריה.