צבי אבירם

נולד בשנת 1927 בברלין להוריו ארתור ומרגריטה אברהמזון. שנתיים וחצי לאחר מכן נולדה אחותו, בטי. הייתה זאת משפחה יהודית חילונית, שמעורה בחיי העם הגרמני. חגים יהודיים נחגגו יחד עם המשפחה המורחבת, ואבי המשפחה היה השמש של בית הכנסת. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933 חיי המשפחה כמו יתר יהודות גרמניה, התערערו והמשפחה התדרדרה למצב כלכלי קשה. בסתיו של 1943 נשלחו הוריו מזרחה, ונרצחו באושוויץ. הוא הצליח לחמוק ונותר לבדו בברלין.

דרך חבר לעבודה במפעל, חבר לאיש קשר של המחתרת הקומוניסטית בברלין, שדאג לו למקום לינה בבקתה מחוץ לעיר. בתמורה היה עליו לחלק בעיר כרוזים נגד המשטר. במקביל הוא הצטרף לקבוצה מחתרתית קטנה בשם "החוג הציוני", שהייתה מתכנסת לפעילויות תרבות ופעלה לסייע ליהודים נרדפים בהשגת מסמכי זהות מזויפים, במציאת מקומות מסתור, בהשגת כסף ותלושי מזון, ובמציאת אנשי קשר שיסייעו בבריחה לשוויץ. 

הוא הסתייע במארי גרונברג, נוצרייה שהייתה נשואה לקרוב משפחתו, אשר החביאה בבית עוד מספר יהודים לאורך המלחמה. היא נתנה לו תלושי מזון שעזרו לו להתקיים, כמו גם לסחור בהם בשוק השחור עבור כסף, שיועד גם לחבריו. הלשנה של אחד מאנשי השוק השחור הביאה למעצרו על ידי הגסטאפו. הוא הוכה קשות ואיבד את שיניו הקדמיות עוד לפני שהחלה החקירה. אולם, כשנחקר לא הסגיר אף אחד מחבריו. 

ב-1 בינואר 1944, בחסות ההפצצות על העיר, ברח מהכלא עם שישה עצירים נוספים ומצא מסתור. ב"חוג הציוני" התיידד עם מנהיג הקבוצה, גד בק. במרץ 1945 השניים נעצרו יחד על ידי הגסטאפו. בעקבות התקדמות הצבא האדום לתוך ברלין, התרופפה השמירה והם הצליחו לחמוק.

הם הגיעו יחד למחנה עקורים, שם השתתפו במפעל "הבריחה" מאירופה, להעלאת שארית הפליטה ובחודש מאי 1948 הגיע לארץ ישראל, ימים ספורים לפני הכרזת העצמאות. עם בואו חלה בשחפת, וסבל ממצב בריאותי קשה. כשהתאושש למד נגרות והקים נגריה ביפו. הוא נחשב כבעל מקצוע עם איכויות גבוהות. בן 40 היה כשפגש את אסתר, עולה מעיראק, והשניים נישאו והתגוררו בחולון. לזוג נולדו שלושה ילדים: שגיא, מירב וענבל, שהפכו אותם לסבא וסבתא ל-11 נכדים. 

נפטר באוקטובר 2020.