משה אלפן

נולד ב-1918 בכפר קטן במזרח הונגריה שכיום בשטח סלובקיה להוריו, מרכוס אלפנט ורייזמן פרידה. הוריו ואחותו הגדולה, רוז'י ובעלה גורשו לאושוויץ. הוריו נספו ואילו האחות נשארה בחיים. שתי אחיותיו הצעירות, אלה ושושנה היו פעילות במחתרת. ב-1936 קיבל תעודת בגרות בגימנסיה היהודית במונקאץ. עד 1939 למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת פראג. הצטרף לתנועת 'השומר הצעיר' ועסק בתחומי החינוך והארגון ובהכנת החברים במסגרת הכשרות, לחיים בארץ ישראל. שירת בפלוגה לעבודת כפייה וב-1941 שימש כמורה לילדים יהודים, שנאסר עליהם ללמוד בבית ספר סלובקי.

ב-1942 עם תחילת הגירוש של יהודי סלובקיה ירד למחתרת, הצטייד בתעודות מזויפות וכחבר הוועד המרכזי של תנועתו עסק בארגון פעולות בלתי ליגליות. ב-19 בינואר 1944, לפי החלטת תנועתו, בהיותו דובר הונגרית רהוטה, נשלח לבודפשט והשתלב בפעילות המחתרתית. תחילת נשא זהות בדויה בשם מיכל סולסקי (Michal Solsky), פליט מפולין ואחר כך פעל תחת השמות יאנוש סאבו ומיהיי האייץ. תחילה עסק בעיקר בסיוע לפליטים היהודים מסלובקיה ומפולין. אחר כניסת הגרמנים להונגריה ב-19.3.1944 פעיל מרכזי בארגון ההגנה וההצלה היהודית. בוויכוח בין התנועות על הקמת בונקרים, הביע התנגדות וטען, שהבונקרים במציאות של הונגריה הפשיסטית לא יועילו וישמשו מלכודת מוות לשוהים בהם. עסק בשילוחם של יהודים לסלובקיה, בעקבות הרגיעה שם,  וב"טיול', הברחת יהודים אל עבר הגבול הרומני ומשם לארץ ישראל. פעמים רבות נסע בעצמו אל הגבול. ייצג את תנועתו בפורומים שונים של המחרת ושל יהודי הונגריה.

אחרי ה-15.10.1944, תפיסת מפלגת 'צלב החץ' את השלטון בהונגריה, עסק בעיקר בהצלת המשרתים בפלוגות לעבודת כפייה ובהצלת יהודי בודפשט. יזם את הקמת מעונות הילדים בהם מצאו מקלט אלפי ילדים יהודים, רובם יתומים. עסק בהשגת תעודות מזויפות ונשק וחלוקתם.

היה ההוגה והמארגן של תחבולת השחרור של חברי המחתרת החלוצית בדצמבר 1944 מבית הסוהר בשדרות מרגיט. אחרי השחרור, בינואר 1945, עסק בשיקום תנועתו ובסיוע לחוזרים ממחנות הכפייה וממחנות המוות.

היה פעיל בארגון העלייה הבלתי ליגלית לארץ במסגרת עלייה ב'.

ב-1946 עלה לארץ יחד עם רעייתו, טובה דיאמנט, פעילת המחתרת והצטרף לקיבוץ העוגן. תחילה עבד בחקלאות ואחר-כך ניהל את מפעל הגומי של קיבוצו. בין השנים 1958-1974 היה חבר הנהלת 'כור'. בתוך תקופה זאת שהה ב-1962 בלונדון ולמד שם כלכלה. בשנים 1965-1967 שימש כנספח לענייני כלכלה של ישראל במזרח אפריקה. החל מ-1974 יועץ עצמאי בתחום התעשייה והכלכלה. בשנים האחרונות משמש כיושב ראש המוזיאון לדוברי הונגרית. גר בכפר סבא.