טוביה ארטל

בן עטרה (קריינה) ואריה. נולד ביום י"ז בכסלו תרע"ב (8.12.1911) בטורקה שבפולין. בגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה פעיל בקן שבעירו. ברבות הימים היה לראש הקן המקומי ותפקידו זה מילא עד עלייתו לארץ ישראל בשנת 1939. בארץ הצטרף לקיבוץ תל-עמל (ניר דוד) ובו עבד בחקלאות, בעיקר במידגה. הוא התבלט במזגו הטוב ובכושר מנהיגות ועם זאת היה צנוע ונחבא אל הכלים. היה בעל נטייה מובהקת לאמנות, עסק בציור ובפיסול ותרם מכשרונותיו האמנותיים לקישוט המשק בחגים. אהבתו ליופי באה לביטוי, בין השאר, במכתבו מיום 15.1.1945, בו הוא מתאר את רגשותיו בעמדו ברומא אל מול הפסל "משה" של מיכלאנג'לו: "עמדתי לפניו בלי נשימה מרוב התפעלות. אין מלים בפי לתאר את כל הדרו. הוא נראה כה טבעי וחי, קשה להאמין שאך אבן-שיש היא זו...". הוא היה חבר ה"הגנה".
בשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי. שירת בחיל התותחנים והיה בסוללה העברית הראשונה של תותחים נגד אווירונים, שפעלה בים המלח ובחיפה בהגנה מפני ההפצצות האיטלקיות. בהמשך שירותו עבר עם יחידתו לקפריסין ואחר כך למצרים ולמדבר המערבי, עם הקמת הבריגדה היהודית צורפה אליה גם יחידתו ובשורות החטיבה נטלה חלק במערכות איטליה. לאחר המלחמה השתתף בסיוע לשארית הפליטה באירופה ועם שיחרורו מן הצבא חזר לקיבוצו ולמשפחתו.בקיבוץ התמסר לענף הלול ותוך כדי העבודה גם העמיק ידיעותיו התאורטיות בענף.
ב"שבת השחורה" (29.6.1946) חש עם חברי תל עמל הרבים לעזרה למשקים תל-יוסף ועין-חרוד שהוקפו על ידי הבריטים, כדי להסיר את המצור מהם. ליד עין חרוד פתחו לעברם הבריטים באש מקלעים, טוביה וחבר נוסף מקיבוצו יעקב גלזר נהרגו במקום. טוביה הובא למנוחת עולמים בניר-דוד, הניח אשה ובן.