ברוך ברוכין

נולד לסוניה ויעקב גלרשטיין, בשנת 1921 בעיר ברסט ליטובסק שבפולין (כיום בבלארוס).‏

בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה זמן קצר בגטו לודז', ולבסוף הצליח להגיע לשטח ברית המועצות. הוגלה יחד עם יהודים נוספים לצפון, ועם הקמת צבא אנדרס, הנאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שהוקם בברית המועצות ב-1941 לאחר הפלישה הגרמנית, התנדב לשרת בו.‏ הוא שירת בצבא כתותחן, ובשנת 1943 הגיע עמו דרך פרס לארץ ישראל, כמו יהודים רבים בכוח זה,, ערק ממנו ונשאר בארץ. בעקבות זאת שינה את שמו, ואימץ את שם משפחתה של אמו.‏

התגייס לארגון "ההגנה" ומילא תפקידי הדרכה. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת גבעתי ובחטיבת קרייתי. בתפקידי פיקוד והדרכה. ב-1951 הצטרף לחיל התותחנים ושירת כסמג"ד בגדוד 404. ב-1956 מונה לסגן מפקד תותחנים פיקודי. במלחמת סיני פיקד על גדוד תותחנים 835 שלחם במתחם אבו עגילה ושימש מפקד סיוע חטיבתי. אחרי המלחמה מונה למפקד גדוד 404, גדוד תותחנים מתנייעים הראשון בחיל. ב-1959 יצא ללימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. פיקד על בית הספר לתותחנות שדה. במלחמת ששת הימים שימש מפקד אגד ארטילרי 212 וקצין הסיוע הארטילרי של אוגדה 36 שלחמה בקרבות בצפון השומרון וברמת הגולן.

לאחר המלחמה מונה לקצין תותחנים ראשי. בתקופתו נקלטו תותחי ה-M-109 בקוטר 155 מ"מ וה-M-107 בקוטר 175 מ"מ, שהיוו במשך שנים רבות את עמוד השדרה של החיל. חיל התותחנים התמודד בתקופה זו במלחמת ההתשה בגזרת תעלת סואץ וסדר הכוחות הסדיר שלו גדל משמעותית. ב-1970 קודם לדרגת תת-אלוף ובספטמבר 1971 סיים תפקידו השתחרר מצה"ל.

היה נשוי ואב לשני בנים ובת. נפטר בשנת 1984.