ויקטור משולם

נולד לבן ציון ולשרה לבית קלדרון, ב-6.5.1918, בביטולה, סרביה. היו לו 6 אחים ו-3 אחיות. אביו היה גבן וכן עסק במכירת פחם. היה חבר הנוער החלוצי ובנערותו נשלח להכשרה בת שנתיים בסובוטיצה. בהמשך הצטרף לתנועת "תכלת לבן" בביטולה ומונה לראש קן התנועה. שירת בצבא ממלכת יוגוסלביה במשך שנתיים בחיל התותחנים. ביוני 1941, לאחר הפלישה ליוגוסלביה והכרעת הממלכה, היה הראשון מבני יהדות מקדוניה הצפונית שהצטרף לכוחות הפרטיזנים של טיטו ולחם כרובאי ביחידת הפרטיזנים המקדונית הראשונה שהוקמה ונקראה "כח הפרטיזנים של שם דמיאן גרואב". חצי שנה מאוחר יותר הצטרף בנו רוסו ובהמשך אסתר עובדיה וז'מילה קולונומוס. לחם ביוגוסלביה, ביוון ובאלבניה, נגד כוחות בולגריים, גרמניים וכן מול הצ'טניקים. בהמשך, מונה למפקד הגדוד השלישי בחטיבת הפרטיזנים המקדונית החמישית. לאחר מלחמת העולם השנייה מונה למושל הצבאי של ביטולה.

ב-1945 נשלח לאקדמיה הצבאית היוגוסלבית בבלגרד ולאחר תום לימודיו, בנובמבר 1946 מונה לתקופה קצרה למפקד חטיבת הרגלים המקדונית השנייה. בהמשך, מונה לראש מטה הפיקוד ההגנה הלאומית של מחוז פרישטינה. בפרישטינה הכיר את נינה לבית מאנדיל והשניים נישאו. בשנה זו מונה לסגן הנספח הצבאי היוגוסלבי בטורקיה. ב-1950 הוצב בתפקידי מטה בבלגרד ובהמשך בנובי סאד. משולם היה קומוניסט נוקשה וסטליניסט. באותה העת, התחולל עימות בין יוגוסלביה לגוש המזרחי שהועצם בשל עימות אישי בין שליט ברית המועצות יוסיף סטלין לשליט יוגוסלביה טיטו. התקופה שכונתה "תקופת האינפורמבירו" לוותה במתח צבאי בין יוגוסלביה לשכנותיה מהגוש המזרחי ובמתח פוליטי פנים יוגוסלבי שלווה ב"טיהורים" המוניים שביצע יוסיף טיטו במערכת הצבאית והמערכת הפוליטית וכליאת מתנגדי משטר בגולאג גולי אוטוק. מקורביו העבירו לו ידיעה כי מתכוונים לאסור אותו על רקע עמדתו הפוליטית. הוא נמלט ברכבת ליוון ביחד עם אשתו נינה ובנו הצעיר בן-ציון, ומשם עלה לישראל והצטרף לאחיו יצחק משולם שהתגורר בירושלים.

לאחר מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים הדיפלומטיים עם יוגוסלביה, החזיר את עיטוריו הצבאיים לאות מחאה נגד המרשל טיטו. ב-1981 שב באישור ממשלת יוגוסלביה לביקור במקדוניה. הוא התקבל על ידי עשרות רבות מחייליו וחבריו בכוחות הפרטיזנים ובצבא העממי היוגוסלבי. ממשלת יוגוסלביה אף העמידה לרשותו אמצעי תחבורה. ב-1982 הדליק משואת זיכרון בטקס הממלכתי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. באותה השנה, בספטמבר, ביקר שוב במקדוניה וקיבל בביטולה עיטור על פועלו.

בארץ נולדו לו שני ילדים נוספים, בן ובת. נפטר בירושלים ב-1997 והוא בן 79.

עיטוריו הצבאיים

 עיטור העוז היוגוסלבי (Orden za hrabrost)

מדליית הפרטיזנים של 1941 (Partizanska spomenica 1941)

עיטור כוכב הפרטיזנים דרגה שנייה ודרגה שלישית (Orden partizanske zvijezde II, III)

 עיטור ההצטיינות של העם דרגה שנייה (Orden zasluga za narod II)

 צלב הפרטיזנים של ממשלת פולין (Krzyż Partyzancki)

אות השתתפות במלחמה הפטריוטית 1944–1945 של הרפובליקה העממית הבולגרית (За Участие В Отечествената Война 1944–1945 г.)