יוסף בנקובר

נולד בז'יטומיר בשנת 1901 שם למד בבית ספר מקומי והמשיך לתיכון יהודי בקייב. היה פעיל בתנועת הנוער 'דרור' באוקראינה ובתנועת 'החלוץ' בפולין. נבחר כציר מטעם 'החלוץ' הפולני לוועידת החלוץ העולמית בשנת 1925 ולקונגרס הציוני בווינה.

עלה בשנת 1926 לארץ ישראל. נמנה על מייסדי קיבוץ 'הכובש' , לימים -רמת הכובש. מזכיר 'הקיבוץ המאוחד'. מזכיר מפא"י בשנים 1936-1935.

התגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. שירת בחיל החפרים, בצפון אפריקה, משם הועבר עם יחידתו ליוון. לאחר כיבושה בידי צבא גרמניה נסוג לכרתים. את הנסיגה המבוהלת אל נמל ספאקיה שבדרום כרתים תיאר בספרו "חמש שנים: יומן של חייל עברי" : "החיילים רובצים במערות, תחת גשרים... בלי אוכל ובלי מים, ורב הדיכאון".

לאחר מכן שרת בפלוגת התובלה 5 ובהמשך בפלוגת התובלה 178 כרב סמל פלוגתי, בקרבות המדבר המערבי, במלטה, באיטליה ולאחר תום המלחמה, בארצות השפלה, בפעילות "הבריחה" והסיוע לשארית הפליטה באירופה.

היה ציר לקונגרסים הציוניים וחבר הוועד הפועל הציוני. בשנת 1944 היה שותף להקמתה של 'אחדות העבודה' עם אנשי 'הקיבוץ המאוחד' שפרשו ממפא"י. ממייסדי מפ"ם ומזכירה.

נפטר בשנת 1977