דניאל אלישברג

בן דבורה ואהרן, נולד ביום י"ח בסיוון תרפ"א (24.6.1921) בברלין, למשפחה ציונית ותיקה בגרמניה. קיבל בגולה חינוך ציוני ולמד עברית עוד מנעוריו. בשנת 1933 עלה לארץ יחד עם הוריו. סיים את בית-הספר העממי ברחובות ולמד בבית-הספר החקלאי בפרדס- חנה. בהשפעת המוסד נתפתחה בו חיבה לתורת החי והצומח ודניאל התמסר מאוד ללימוד זה. בהיותו בן 16 מתו עליו הוריו. האירוע הטרגי השפיע עליו ביותר והיה נקודת-מפנה בחייו. באותה שנה, בפגרת הלימודים, הצטרף ל"הגנה" ופעל כנוטר בקבוצת חמדיה שבעמק בית-שאן. בשנת 1940 סיים את בית-הספר החקלאי, והחל לעבוד כפועל חקלאי במושבה, אולם עסק בכך מחצית השנה בלבד.
התגייס לצבא הבריטי, לחיל-התותחנים. שלוש שנים שירת בסוללת-החוף בחיפה ועסק בין השאר בהוצאת הביטאון של היחידה. בשנת 1944 עבר לחיל-התחבורה באיטליה, שירת כמחסנאי, וגם שם הוציא עלון-חדשות אשר הופיע ברציפות יום-יום במשך שנתיים. הוא השתתף גם בפעולות העזרה לפליטים היהודיים. אחרי נאומו של בווין על המדיניות הבריטית בארץ-ישראל, כתב לו דניאל מכתב-מחאה ואף קיבל ממנו תשובה אישית.
ב1946- שוחרר מן הצבא הבריטי ולמד ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא הגה אז תוכניות על הקמת מוסד לחקר דעת הקהל. משעבר בקיץ 1947 לתל-אביב החל לעבוד במשרד לפרסומים "תור". העבודה במשרד זה, שמילא בו תפקיד סגן-מנהל, פתחה לפניו אופקים חדשים ודניאל גילה יוזמה רבה. הוא הוציא "מדריך כיס של ארץ-ישראל", "יומן רכבות ארץ-ישראל" ועלון נאה על שדה-התעופה בלוד. דניאל ניחן בכשרון כתיבה ועוד בנעוריו עסק בחיבור רשימות ופזמונים שנתפרסמו בעלונים שונים.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה מפקד עמדה בגבול יפו-תל-אביב ואחרי-כן עבר לשרת כקצין בשירות-המודיעין, בו פעל בהצלחה וגילה את כשרונותיו הרבגוניים בתחומי המדע, השפות והעבודה הארגונית.
ביום י"ח באלול תש"ח (22.9.1948) יצא עם שיירה לירושלים, שלוותה על-ידי משקיפי האו"ם. ליד תחנת השאיבה בלטרון נתקלה השיירה במארב של חיילי הלגיון. במארב זה נפל, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
(מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור" לזכר הנופלים במערכות ישראל)