אהרן זאב אשכולי

נולד בשם אהרן זאב ויינטראוב בשנת 1901 בלודז' שבפולין להינדה ולחיים-מאיר. בגיל 17 הוסמך לרבנות ונסע ללמוד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין. בשנת 1925 העפיל לארץ ישראל בדרך היבשה. היה ציוני נלהב עוד מנעוריו ופעל במסגרות ציוניות שונות. הוא השתלם בלשונות היהודים ורכש בהן שליטה מלאה. הוא הרצה וכתב בעברית, בערבית, באמהרית, ברוסית, בפולנית, באנגלית, בצרפתית, בגרמנית, באיטלקית וביידיש. בשנת 1927 נסע ללמוד באירופה ובעיקר בפריז, שם כתב עבודת דוקטור שכותרתה"מבוא לכפירה בין היהודים – הקבלה והחסידות". התנדב במלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי. הוא שירת תחילה כטוראי ומשהכירו שם בידיעותיו ובכשרונותיו מינוהו למדריך ואחר-כך לרב צבאי. הוא שירת בחזיתות מצרים וסוריה ועבר עם הבריגדה היהודית לאיטליה. שם ארגן מוסדות-סעד ושימש כקצין מקשר בין הצבא הבריטי ובין צבאות בעלות הברית. בסוף 1945 שוחרר מהצבא הבריטי וניהל סמינר לגננות שנקרא אחרי-כן סמינר אשכולי, על שמו. עסק בהוראה בבתי-ספר תיכוניים בירושלים והיה פעיל ב"הגנה". בראשית מלחמת העצמאות, התנדב לשירות והיה מראשוני המארגנים של תחנות הגיוס מטעם מטכ"ל ואכ"א בירושלים. עם נפילת החללים הראשונים בקרבות, נטל עליו את התפקיד הקשה של מסירת ההודעות למשפחות השכולות והמיותמות ואת פעולות הסעד למענן. ביוזמתו נוסדה המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון, והוא שירת בה במסירות. תחילה בימי הקרבות בירושלים ואחר-כך גם בעת ההפוגה השנייה. לאחר-מכן הועבר לשרת בארכיון לחללי המלחמה במשרד הביטחון. ביום י"ד בכסלו ה'תש"ט (6 בדצמבר 1948), לקה בהתקף לב קטלני. הוא אושפז בבית חולים בילינסון ושם מת. למחרת הובא לקבורה בירושלים, בבית עלמין צבאי זמני. ביום י"ז בסיוון ה'תשי"א (21 ביוני 1951) הועבר אשכולי למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.