אבא בנדויד

נולד בשם אבא פאירשטיין בי"ב בכסלו תרע"א (3 בדצמבר 1911). למד בבית הספר "תחכמוני" בוורשה, שם קיבל השכלה יהודית רבנית משולבת בחינוך כללי. ב-1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בתחילה עבד כמודד קרקעות וסייע במיפוי אזור ים המלח.
ב-1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת ביחידת הנדסה באיטליה.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה שב לירושלים ועבד במחלקת המדידות של ממשלת המנדט. במלחמת השחרור סייע להכין מפות ומדידות שסייעו לחיילים בחזית.
ב-1952 פרסם את המהדורה הראשונה של ספרו לשון מקרא או לשון חכמים, ולשם כך עברת את שמו ל"בנדויד", על שם אביו דוד. הספר עוסק בהשוואה בין לשון המקרא ולשון חז"ל ובעמידה על הדומה והשונה ביניהן. אף על פי שהספר איננו ספר מדעי, הוא מקובל כספר מקיף ומדויק, ומשמש כמקור בר-סמכא לעיון בלשני אקדמי. מהדורה שנייה של הספר יצאה ב-1971 בשם לשון מקרא ולשון חכמים. על ספר זכה לפרס ביאליק לחכמת ישראל. ב-1972 יצא ספרו מקבילות במקרא, שבו העמיד זה כנגד זה פסוקים דומים מחלקים שונים במקרא (כגון הפסוקים המקבילים בספר מלכים ובדברי הימים).
ב-1953 החל לעבוד ביד ושם במחקר ותיעוד של השואה, וניסה בלא הצלחה למצוא פרטים על גורל משפחתו שנספתה בשואה.
בסוף 1959 הזמינה אותו האקדמיה ללשון העברית לשמש כיועץ לשון מטעמה בשידורי קול ישראל. בתפקיד זה שימש עד 1982. ב-1971 החל לשדר את הפינה "רגע של עברית". ב-1974 הוציא יחד עם הדסה שי את הספר מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה, ובו פירוט נרחב של כללי ההגייה והניסוח שקבע בשידורי קול ישראל. המדריך משמש עד היום את שדרי קול ישראל וקרייניו. ב-1974 זכה בפרס רשות השידור. ביולי 1982 פרש לגמלאות, ואז החליפה אותו רות אלמגור-רמון.
ב-1983, כאשר כבר לא היה עובד האקדמיה ללשון העברית, נבחר להיות חבר האקדמיה, והשתתף בישיבותיה ובהחלטותיה.
בנדויד הלך לעולמו בכה בטבת תשנ"ה, 28 בדצמבר 1994