נפתלי אונגר

הוריו, אברהם אונגר (20.12.1877 – 10.11.1938) ובלה (26.6.1880 – 24.3.1947) עברו מהעיירה גריבוב שבדרום פולין, בתחילת המאה ה- 20 לברלין שבגרמניה. הוא היה ילדם החמישי (מבין שבעה ילדים) שנולד בעת ביקור משפחתי בירוסלאב שבגליציה, גדל וחי בברלין והתחנך על ברכי התרבות והשפה הגרמנית. ביתם היה דתי, אבל הוא עזב בשלב צעיר את הדת, הצטרף לתנועה הציונית ועלה לארץ-ישראל בפברואר 1931 יחד עם קבוצה אשר ייסדה את קבוץ גבעת-ברנר (העלייה החמישית).

בגבעת-ברנר לא הייתה עבודה, הקיבוץ רעב, ולכן, זמן קצר אחרי עלייתו ארצה נשלח על ידי הקיבוץ לעבוד בים-המלח על מנת להתפרנס. שם עבד במשך 4 חודשים בסלילת כביש יריחו – קליה, ו – 3 חודשים נוספים בחברת האשלג בצפון ים המלח. תנאי העבודה הפיזיים היו קשים, בוודאי לבחור שזה עתה עלה לארץ ישראל ואינו מורגל לעבודה פיזית קשה בחום הלוהט של בקעת הירדן. מקלחת וארוחה חמה היו מנת חלקו רק בסופי שבוע, כשעלה לחופשה קצרה בירושלים. בתום תקופת העבודה באזור ים-המלח, חזר לכששה חודשים לגבעת-ברנר ועבד בפרדסי רחובות ובחפירת בארות מים בבאר-יעקב.

לאחר מכן נשלח לנס-ציונה לתקופה של כשנה וחצי, לעזור לקבוצת עולים מליטא אשר מאוחר יותר ייסדו את קבוץ דפנה שבגליל-העליון והיה גם חבר מועצת פועלי נס-ציונה. בתחילת שנת 1933 חזר לגבעת-ברנר.

בדצמבר 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, נשלח לגרמניה כשליח מטעם התנועה ושהה בגרמניה 3 שנים. שנה עבד כמנהל הסניף הברלינאי של תנועת "הבונים" יחד עם חברו אנצו סרני, בשנה השנייה שימש כמנהל אזור סכסוניה-התחתית של תנועת "החלוץ" בהמבורג, שם הכיר את אווה ורבורג, כשבא לבית הוריה הבנקאים לגייס כסף ועזרה לתנועת "החלוץ", ובשנה השלישית עבד כחבר מרכז "החלוץ" ומנהל מחלקת העלייה בברלין. בסוף שנת 1936 חזר ארצה לגבעת-ברנר ועבד שוב בפרדסים באזור.

באמצע 1937, התגייס לחיל הנוטרים (הגפירים) וקיבל דרגת סרג'נט לאחר שסיים בהצלחה קורס מתאים בסרפנד (צריפין של היום). שרת כגרופ סרג'נט בחיל הנוטרים.

בפברואר 1939 נשלח מטעם ארגון המוסד לעליה ב', לפריז צרפת, בארגון העלייה הבלתי לגאלית (עליה ב') לארץ ישראל.

באוקטובר 1939 חזר לגבעת-ברנר, וב- 30 בספטמבר 1940 התנדב לצבא הבריטי והוצב לפלוגות חיל הרגלים, ה- Buffs. לקראת סוף 1944 צורפה פלוגתו לבריגדה היהודית והיתה לפלוגה א' של הגדוד השני. הוא הגיע לדרגת סרג’נט ושירת עד נובמבר 1945, למעלה מחמש שנים. לאחר סיום המלחמה, היה חבר במשלחת הרשמית הראשונה של הבריגדה, בפיקודו של מיג'ור אהרן חוטר-ישי, שיצאה מטרוויזיו שבאיטליה לחפש יהודים ניצולי שואה.

בנובמבר 1945 חזר לגבעת-ברנר. נישא ב - 5.3.1946 לאווה ורבורג שעלתה ארצה משבדיה. עבד בעבודות שונות ובין השאר היה מזכיר קבוץ גבעת-ברנר בזמן מלחמת-השחרור. שנתיים עבד כמנהל מעברה שהוקמה ליד גבעת-ברנר כעובד הסוכנות-היהודית.

בתחילת שנות החמישים, עם "הפילוג" בקיבוץ המאוחד, עבר עם משפחתו ו- 50 משפחות נוספות, לקיבוץ נצר סרני.

בינואר 1954 נבחר לתפקיד ראש המועצה האזורית גזר, תפקיד אותו מילא עד פברואר 1968 וייסד את האגודה "שדות גזר" שהיא אגודה שיתופית חקלאית לפיתוח אזור גזר ושימש כמזכיר האגודה. כמו כן היה חבר מועצת המנהלים של "כותנת הדרום". בפברואר 1969 עזבה המשפחה את קיבוץ נצר-סרני ועברה לגור ברחובות.

נפטר ביולי 1987 ברחובות בהיותו בן 78. השאיר אחריו אישה, בן ובת.