צדוק איצקוביץ

נולד בשנת 1922, בעיירה מיר, שבבלארוס, 85 ק"מ דרומית-מערבית לעיר הבירה, מינסק. בן שני למשפחה בת חמישה בנים. ב-22 ביוני 1941 פלשו צבאות גרמניה למזרח פולין וב-27 ביוני כבשו את מיר. עם כניסת הכוחות הגרמניים עלה בלהבות כל מרכז העיירה, והמשפחה נותרה ללא קורת גג. יהודי העיירה, גברים, נשים וטף, חוייבו לעבוד בפינוי הריסות הבתים שנשרפו עם כניסת הגרמנים ובחורף בפינוי כבישים משלג, הכל תחת שרביט היודנראט. זמן מה אחר כך הכריזו הנאצים על מבצר נטוש ומוזנח בפאתי העיירה מקום גטו לכ-850 היהודים שנותרו לאחר מעשי הטבח , בינהם צדוק וארבעת אחיו. בגטו הוקמה מחתרת יהודית, אליה גוייסו יוצאי הצבא הפולני וצעירים שיודעים להפעיל נשק. המחתרת קמה במעטה של סודיות מוחלטת, וכל חבר ידע רק את שמות חבריו לתא. תכניתם היתה לברוח מהגטו ולחבור לפרטיזנים ביערות. ביום הבריחה הצטרפו עוד כ-145 יהודים מיהודי העיירה לחברי המחתרת, דבר שיצר בעייה קריטית של מזון והאחים פרשו מהקבוצה והסתתרו בקרבת מקום. כשנה אחר-כך, לאחר שהצליח איצ'קה, אחד האחים, להשיג רובה, הוא התקבל ליחידת פרטיזנים והזמין את אחיו ליחידת פרטיזנים שבתכניתה לתת מחסה גם לנשים וילדים. (במקום היו שתי יחידות , אוטריאדים, של גדוד הפרטיזנים: האוטריאד של לידסקי, שהיה יחידה לוחמת והאוטריאד של לבדב, שהיה יחידה שנועדה למשפחות). האחים, פרט לצדוק שהחליט להשאר באזור סטארה מירנקה, החליטו להצטרף ליחידה הלוחמת של לידסקי, שזה עתה סיימה את בניית הבונקרים ביער.

לאחר חבירת הצבא האדום, הצטרף לשורות הצבא הסובייטי.