דוד ירמנוביץ

נולד באירקוטסק, סיביר – יוני 1892 סבו - יעקב ירמנוביץ, נחטף בנערותו על ידי חיילי הצאר ברוסיה, בכדי להכשירו להיות חיל בצבא הצאר, שירת מעל 20 שנים. עם שחרורו, נשלח עם אלפי רוסים להתיישבות בסיביר להקים את העיר אירקוצק. הוא קיבל פנסיה וזכויות כחייל משוחרר, נהיה לסוחר והקים את משפחתו, שם נולדו בניו יוסף, גרגורי ובאר (בוריס) - אביו של דודאשר עבד בהנהלת החברה שסללה את הרכבת לסיביר. בשנת 1909, עת נסע בוריס ברכבת עם משכורות לעובדים שהקימו את המסילה, פרצו שודדים לקרון שבו ישב פצעו אותו קשה ונמלטו עם כספי המשכורות. בוריס לא התאושש מפציעתו זו. דוד הצטיין בלימודיו. בזמן שלמד בגימנסיה ב-1905, החלו לנשוב ברוסיה רעיונות פוליטיים בדמות התנגדות לשלטון הצאר ובהזדמנות זאת גם פרחה האנטישמיות. דוד לא ייחס חשיבות להצלחתו בלימודים והתחבר לתנועת הסוציאל-רבולוציונרים שדגלו בהפלת השלטון על ידי הפיכה אלימה. למרות הצטיינותו בלימודים, היה דוד ירמנוביץ נתון כולו לפעילות המהפכנית כנגד שלטון הצאר. ימים רבים בילה בבתי המעצר בשל כך. בהתיעצות של יוסף, אחיו, עם משה נובומייסקי, שלו קשרים עם מנחם אוסישקין באודסה, החליטה המשפחה לשכנע את דוד לצאת ללמוד הנדסה בטכניון שהוקם אז בחיפה, ובכך לשכנע את השלטונות להוציאו מחדרי המעצר. דוד נאלץ להסכים.
בדרכו לא"י פגש באודסה את אוסישקין, אשר נתן לו מכתב למניה שוחט בחיפה בכדי שתסדר לו מקום עבודה אצל אחד מאיכרי מושבות הגליל עד לפתיחת הטכניון. הוא הגיע לחיפה בשנת 1910. הוא לא נתפס עוד לרעיון הציוני. מכיוון שברוסיה היה מהפכן וידע גם לאחוז באקדח, שלחה אותו מניה אל מנדל פורטוגלי בסג'רה (כיום אילניה) שארגן את קבוצת "השומר ". בשבועות הראשונים סבל מהקדחת. לאחר שהחלים ברחובות, חזר ליבנאל לביתו של שמעון מקלר שאותו הכיר עוד באירקוצק. כאן נפגש עם קבוצת "הרדיקאלים" - חלוצים מרוסיה וגליציה שביקשו ללמוד חקלאות ולהקים משק חקלאי משלהם. הרופאים יעצו לו לא לעסוק בשמירה אלא בחקלאות, וכך התחיל לעבוד במשקו של ניסנבוים. שם למד את העבודה החקלאית ועבר לעבוד גם במושבה כנרת, דגניה א' וגם לחוות מגדל הגיע בהמלצת נובומייסקי, חברו של גליקין מנהל החווה. בחוות מגדל פגש את בלה בדיוק בעת שחבילת הקומונה נתפרקה. בשנת 1911 הקימה הקק"ל "קבוצת כיבוש" להתחלת עיבוד אדמות מרחביה, כשהוחלט על הקמת הקואופרציה מרחביה נאספה קבוצה ממקומות שונים עם אמצעי עבודה עימם היה גם דוד אשר התמחה גם בהפעלת מכונת הדיש.
בראשית מלחמת העולם הראשונה התגורר במושבות בית-וגן ומנחמיה בגליל התחתון. באותה תקופה הקים משפחה עם בלה, חברתו. לאחר מכן עוברת המשפחה להתגורר בדרום הארץ. עם תום מלחמת העולם עבד דוד בכביש חיפה-ג'דה כעגלון, והוביל עם פרדותיו חומרים לכביש. שם הכיר את ראשוני קיבוץ בית-אלפא, שהמתינו לעלייה להתיישבות.
בשנת 1920 עלה עם ראשוני המתיישבים לנהלל. בראשית שנות ה30- עבר להתגורר ולעבוד בים-המלח.
בשנות המאורעות של 1936 הדריך את חברי קיבוץ עברון שעלו להתיישב ליד נהריה.
ב1940- הצטרף לבית-אלפא כבודד, ובמלחמת העולם השניה היה מראשוני המתנדבים בקיבוץ לצבא הבריטי (בן 50!), במסגרתו שירת בכל צפון אפריקה ואחר-כך באיטליה, בתור נהג, בעת הכנעת באויב הנאצי. השתלב במפעלי הבריחה וההעפלה הבלתי-ליגאלית של ה"הגנה".
בשנותיו האחרונות החליט לעבור לבית-אבות. כעבור זמן החליט לשוב לקיבוץ.אב לדב (ירמיה) ואראלה.
נפטר בבית-אלפא – 9.5.1984