לאוניד איזקוביץ אוקון

נולד במינסק בשנת 1929. אביו, סנדלר במקצועו, היה חבר מפלגה ועבד במשרדי הממשלה בעיר. אימו עבדה במפעל טקסטיל. ב-1941 הועבר לגטו מינסק. בשנת 1942 , לאחר האקציה השנייה בגטו, שילמה אמו כסף לאישה מקומית כדי שתיקח את הילד, והוא בן ה-12, ותסתיר אותו בכפר מקומי. האשה לקחה את הכסף ואת הילד, אולם זנחה אותו בדרך אל הכפר, ביערות נאליבוקי, שם פגש לראשונה את הפרטיזנים. הוא הצטרף לגדוד פרטיזנים בפיקודו של זורין, שמנה כ-600 אנשים, והשתתף איתם במשימות כקשר עם המחתרת בגטו מינסק. הוא הצליח להבריח קבוצות רופאים ותרופות מהגטו ליער. בדרך זו הצליח להציל יותר מ-50 אנשים. חרף פעולותיו, לא קיבל היתר להוציא את אמו וקרוביו. בשנת 1943, הלשינו עליו כי הוא משתף פעולה עם הפרטיזנים. בעקבות כך תלו הנאצים את אמו ובני משפחה נוספים. הוא לא חזר עוד לגטו.
בשנה זו הופיעו ביערות בלארוס אנשי מודיעין מהצבא האדום והוא היה למורה הדרך שלהם. עבור תפיסת קצין גרמני הוענק לו, והוא אך בן 13, עיטור של הצבא האדום.
לאחר המלחמה חזר למינסק כנכה מלחמה (היו לו 6 פצעיל מכדורי רובה) ואושפז בבי"ח. במינסק מצא את אביו ואת אחותו עם בנה. הוא חזר ללמוד בכיתה ד' והתברר כי כלל אינו יודע קרוא וכתוב. עם סיום ביה"ס למד במכללה במגמת חשמל ומכניקה ואחר"כ בתיאטרון כטכנאי ראשי.

עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1990 ומתגורר בראשון לציון. החייל הצעיר ביותר שזכה בשני עיטורי תהילה בצבא האדום.