דוד אורבך

בן רבקה ואברהם. נולד ביום י"א בתשרי תרס"ז (30.9.1906) בעיר חשאנוב, פולין למשפחה אמידה ומרובת-ילדים. אחרי גמר לימודיו התיכוניים נכנס לבית הספר הגבוה להנדסה בעיר קאטוביץ וסיימו בהצטיינות. בצד לימודיו נתן דעתו לשאלות היהדות והציונות וראה כמטרת חייו את העלייה לארץ ישראל. בשנת 1935 עלה לארץ בקבוצת עולים בלתי לגאליים שאירגן מפולין ועמד בראשה. אבל לחופי הארץ הצליחו להגיע, לאחר תלאות מרובות, רק חמישה חברים כשלגופם בגד-ים בלבד. השאר נספו בדרך. בארץ לא עלה בידו למצוא מקום עבודה כמהנדס וכדי לפרנס משפחתו, אשה ושני בנים, עבד כפועל בפרדסים ובכבישים.
בחודש אוגוסט 1940 נענה לקריאת המוסדות הלאומיים והתגייס לחיל ההובלה של הצבא הבריטי, לפלוגה היהודית 462. ביום כ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943) היה באניה שהסיעה, בין השאר, חיילים מפלוגתו מאלכסנדריה למאלטה. האניה הופצצה והוטבעה על ידי מטוסים גרמניים ו140- מחיילים אלה ירדו למצולות, והוא ביניהם.
בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אניה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים.