אוארבך נולד בפולין ב-1922, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כנער בן 17, גויס למלחמתו האבודה של הצבא הפולני בגרמנים. אחר כך מצא מצא עצמו בגטו ורשה עם משפחתו. בשנת 1942 נמלט משם, עם תעודות מזויפות של ימאי פולני שנפטר. אוארבך הגיע לנמל קדנקס ונרשם לעבודה בהעמסת פחם, מתוך תקווה להתגנב לאוניה שתפליג לשבדיה. הוא התיידד עם שבוי מלחמה אנגלי שעבד איתו בעבודות כפייה, ויחד רקמו תוכנית בריחה – לגנוב סירת דייג ולהגיע לשבדיה. סערה קשה סיכלה את התוכנית, והוא וידידו נסחפו לחוף, נלכדו, נחקרו ע"י הגסטפו ונשלחו למחנה הריכוז הנודע לשמצה שטוטהוף. את זהותו האמיתית לא גילו, וזהותו הבדויה הצילה אותו: הגרמנים, שסבלו ממחסור חמור בכוח אדם ימי, עברו על הרשימות וכל מי שהיה רשום כימאי נשלח לצי הסוחר הגרמני, לטובת המאמץ המלחמתי. אוארבך החל לעבוד כמסיק על אונית סוחר גרמנית. אחד הקצינים חשד שזהותו בדויה, והוא היה נתון בסכנה מתמדת, אלא שאז עלתה האונייה על מוקש בים הבלטי, והקצין לא הגיע לסירת ההצלה.

עד 1944 המשיך להפליג באוניות גרמניות, ואז ניתנה הוראה להוריד את כל הימאים הזרים לחוף. הוא חזר לנמל קדנקס, והמשיך לחפש הזדמנות לברוח. כיוון שנחשב לאזרח חופשי יכול היה להתרועע עם ימאים זרים ממדינות נייטרליות שהגיעו לנמל, ועם אחד מהם, ימאי ארגנטינאי ששירת על אוניה שבדית, התיידד וביקש ממנו לעזור לו להימלט. הארגנטינאי הציע לו בתמורה הצעה אחרת: לרגל עבור בעלות הברית. מתברר שהימאי היה סוכן בריטי, ואוארבך נענה בהתלהבות להצעה. במשך תקופה של קרוב לשנה הקדיש את חייו למאמץ של איסוף מידע. "זאת הייתה אחת התקופות המאושרות בחיי", סיפר אחר כך לבתו, סמדר, שרשמה מפיו בילדותה את קורות חייו– ככל הנראה בגרסה "מרוככת" מעט, ללא פרוט של כל התלאות והמוראות שחווה בימי המלחמה – עבור "עבודת שורשים" בבית הספר. באמצעות ידידה ליטאית שלו, שעבדה במשרד תכנון גרמני, השיג תוכניות חימוש סודיות ביותר של צוללות גרמניות. מעבר לכך אסף ושלח כל פיסת מידע מעיר הנמל שהיו בה כלי שייט צבאיים רבים, בלי לדעת בוודאות איזה ערך יש לפעולותיו. יום אחד חזר המפעיל שלו, הימאי הארגנטינאי. הוא הציע לו סיגריה, ולפני שהדליק אותה אמר לו להביט בנייר. "עבודה טובה. תודה. המשך כך", היה כתוב שם. אבל בסוף 1944 חדל המפעיל להגיע ואוארבך לא ראה אותו עוד בחייו.

עם תום המלחמה הגיע סוף סוף, בחשאי וללא ניירות, למשאת נפשו – שוודיה. הוא כמעט נעצר וגורש משם, אבל כאשר הציג את עצמו בשגרירות הבריטית כמי שפעל עבורם במלחמה, הופגש עם איש השגרירות שאליו הגיע המידע ששלח, והבריטים סידרו את ענייניו והציעו לו עזרה. הם היו מוכנים לעזור לו להגיע לכל מקום שירצה – פרט לישראל. כמובן שדווקא אז החל אוארבך לחשוב על עלייה ארצה. זמן קצר לאחר מכן הצטרף למוסד לעלייה ב'. הוא עבד על אוניית המעפילים "סן בזיליו" [בתמונה] שנתפסה וגורשה לקפריסין. הוא בילה במחנות בקפריסין כשנתיים.