ד"ר חיים ישעיה: "בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסו לצבא הבריטי אנשי מושב בית חנן. אחד מהם היה אבי, אנג'לו. אחרי טירונות ארוכה בסרפנד, כיום צריפין, הוא עבר עם חבריו ליחידה למדבר המערבי ושם היה שותף לקרבות הגדולים נגד הצבא הגרמני. אחרי שנה של מלחמה עקובה מדם העלו אותם על אונייה. אבא היה בטוח שהם חוזרים הביתה. זו הייתה טעות. הם הפליגו לעבר חופי יוון. אלא שהפעם הקרבות הללו הסתיימו בנסיגה המונית של הצבא הבריטי. במהלך הנסיגה נפל אבא בשבי. הוא נלקח למחנה שבויים בפולין, שם עבד בעבודות פרך במשך ארבע שנים!!! אנשים סביבו מתו בהמוניהם. הוא שרד. אבל הבעיה העיקרית החלה בחורף של שנת 1945, כשהרוסים פלשו חזרה לפולין. הגרמנים התחילו לברוח לכיוון גרמניה, לוקחים איתם את השבויים שלהם. רק באחרונה שרטטתי את מסלול הצעדה ההיא. 1,200 קילומטרים של הליכה בשלג עמוק, עם מעט בגדים ולא פעם בלי נעליים ותזונה לקויה. לא פלא שאנשים רבים מתו סביבו. פלא שהוא עצמו שרד. בתום אותה צעדת מוות שוחרר אבא על ידי צבאות בנות הברית. במשך מספר חודשים שהה בבית הבראה בלונדון. לארץ חזר שבר כלי. בארץ עשו לחיילים המשוחררים קבלת פנים יפה. בבית-חנן אמרו לו: משק לא תוכל לקבל, אבל עבודה תמיד תהיה לך כאן.

  אבא עבד בכל עבודה, כולל מאפייה. בשנים של העלייה הגדולה הוא התנדב, על חשבון זמנו הפרטי, לאפות כל יום 150 כיכרות לחם, לעולים החדשים במעברות".