"נערי ריצ'י"    The Ritchie Boys - "הסיירת היהודית" של צבא ארה"ב באירופה

כ-10,000‏ בחורים גרמנים צעירים, רובם פליטים יהודים, אשר נאלצו נוכח איימי הנאצים, להמלט ממולדתם, הגיעו לארצות הברית, בחרו להתגייס לצבא ולחזור לאירופה כחיילי ארה"ב.

הם עברו אימונים במרכז אימוני המודיעין הצבאי, במרילנד, שנודע בשם מחנה ריצ'י.

שם התאמנו בשיטות של לוחמה פסיכולוגית. תפקידם היה ללמוד את האויב, ולגרום לו לדמורליזציה במטרה להשיג כניעה ללא תנאי. הם התאימו למשימה זו מכיוון שהכירו את השפה הגרמנית ואת המנטאליות של הגרמנים טוב יותר מכל חייל שנולד בארצות הברית.

לאחר שארצות הברית הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית בסוף 1941, שימשו "נערי ריצ'י" ככלי נשק רב השפעה עבור בעלות הברית.

הם נכנסו לאירופה בפלישה לנורמנדי ב-6 ביוני 1944 יחד עם הכוחות האחרים של בעלות הברית.

זמן קצר לאחר הנחיתה הם עזבו את יחידותיהם על מנת לפעול במסגרות המשימות המיוחדות שהוטלו עליהם.

הם היו מסוגלים להזין את בעלות הברית במידע חשוב.

"נערי ריצ'י" עזרו לשבור את ההתנגדות הגרמנית על ידי דמורליזציה, הן בפעולות גלויות, והן בפעולות חשאיות.

הם חקרו שבויי מלחמה ועריקים גרמנים על מנת לאמת מידע על סדר גודל הכוחות הגרמניים, תזוזת כוחות, והמצב הפיזי והפסיכולוגי של הגרמנים. באמצעות הפצת דיסאינפורמציה באמצעות הודעות בעיתונים, כרוזים, שידורים ברדיו, ומשאיות עם רמקולים נדרשו הצבא והאוכלוסייה הגרמנים לחדול מהתנגדותם לפלישת בעלות הברית.

הם עשו את מלאכתם נאמנה בקדמת הקווים, בין היתר כסייריו של הגנרל היהודי מוריס רוז, מפקד הדיביזיה המשוריינת ה-3 אשר הקפיד לנוע עמם בראש, וכך מצא את מותו.

הם היו בפריז עוד לפני שחרורה.

הם נלחמו ב"קרב על הבליטה" – תוך סכנה שיירו הן על ידי האמריקאים בגלל המבטא שלהם, ועל ידי הגרמנים, אשר עלולים היו לחשוף את היותם כמרגלים.

הם היו בין משחררי מחנות הריכוז.

אחרי המלחמה שירתו רבים מהם כמתורגמנים במהלך משפטי נירנברג.

המאמץ שלהם קיצר את המלחמה והציל את חייהם של רבים משני הצדדים