בשלהי קיץ 1940 החלה להתארגן יחידה צ'כוסלובקית בהסכמה בריטית על בסיס של 250 פליטים צ'כוסלובקים בארץ ישראל ובלבנון. הקונסול הכללי של צ'כוסלובקיה בארץ ישראל, ומאוחר יותר משלחת צבאית מטעם הממשלה הגולה, אשר ישבה בלונדון, ניהלו מסע גיוס של נתינים צ'כוסלובקים לצבא, רובם יהודים אשר נמלטו מידי הנאצים לארץ ישראל.

בשיאן מנו היחידות הצ'כוסלובקיות במזה"ת כ- 2500 חיילים. לפי הסטטיסטיקות הצ'כיות כ-50% מהם היו יהודים. לאחר אימוני הסתגלות ללוחמה בתנאי המדבר ליד גדרה ויריחו, הועברו הפלוגות הצ'כוסלובקיות למצרים. במסגרת המערכה הבריטית נגד הגרמנים סופחו הצ'כוסלובקים למחנה ה- 8 של הגנרל מונטגומרי. הם השתפו בהגנה על אלכסנדריה, ולאחר קרב אל-עלמיין קודמו עד לטוברוק, קירינייקה ובנגאזי שבלוב. לאחר מסע סובב אפריקה הגיע הכוח הצ'כי ב- 11.8.1943 לליברפול  בבריטניה, שם שולבו ביחידות הבריגדה המשוריינת העצמאית ה-5 הצ'כוסלובקית, שמנתה כ-5000 לוחמים. הם השתתפו בפלישה לאירופה, בקרבות לשחרור מערב אירופה, במסגרת הארמיה בפיקודו של הגנרל פטון והשתתפו במצעד הניצחון בפראג ב- 17.5.1945.