פרידה וטנברג, הרזיסטנס היהודי בצרפת בתקופת השואה

מאת: ד"ר צילה הרשקו*

פרידה וטנברג Frida Wattenberg , 2020-1924, גיבורת הרזיסטנס היהודי בצרפת במלחמת העולם השנייה, נפטרה ממחלת הקורונה בפריז ימים אחדים לפני יום הולדתה ה-96.

פרידה פעלה ברזיסטנס היהודי בצרפת החל מראשית הכיבוש הגרמני של צרפת ב- 1940 עד שיחרור צרפת. היא פעלה במסגרת הרשתות אוז"ה, "תנועת הנוער הציוני" ו"הצבא היהודי". הכינוי המחתרתי, שלה היה תרז ורדיה Theres Verdier. היא, בין השאר , העבירה שיירות ילדים לשוויץ, סייעה בהנפקת תעודות זהות מזוייפות, העבירה כספים לצורכי המחתרת השונים וסיכנה את חייה בכל הפעילות הזו.

פרידה נולדה בפריז באפריל 1924 להורים שהגיעו לצרפת מלודג' שבפולין. פרידה, תלמידת תיכון בת 16, הצטרפה כבר באוקטובר 1940 לתא המחתרתי הגוליסטי של בית הספר ויקטור הוגו בפריז. תחילה היא הדביקה מודעות הקוראות לבני הנוער להתנגד לכובש הגרמני, פעילות מסוכנת כשלעצמה. היא גויסה ב- 1941 על ידי גב' אברבוך ופרופ' יוג'ין מינקובסקי לאוז"ה (OSE), ארגון שהתמקד בהצלת ילדים. היא הקימה וניהלה אתר של אוזה ברחוב רוזייה בפריז, אשר שימש לפעילות ילדים בשעות הפנאי שלהם, כדי שלא ישחקו ברחוב ויחשפו בכך לסכנת מעצר על ידי הגרמנים. היא גם יצרה תעודות מזוייפות יחד עם ג'וזף מיניירה Migneret מנהל בית ספר Hospitaliers-Saint-Gervais, שהיו בו הרבה תלמידים יהודיים רבים ( הוא הוכר ב- 1990 כחסיד אומות עולם) . ב- 15 ביולי 1942 פרידה עברה בהצלחה את בחינת הבגרות שבעל פה. למחרת ב- 16 ביולי אמה של פרידה Aila Wattenberg נעצרה על ידי שוטרים גרמנים בגל המעצרים הידוע לשימצה "וול ד'היב" ונשלחה למחנה המעצר דרנסי, ממנו נשלחו היהודים לאושוויץ. פרידה הצליחה לשחרר את אימה כאשר היא הביאה תעודה שהאם עובדת עבור מפעל חיוני לגרמנים. לאחר שיחרורה האם הועברה לאזור הדרומי ה"חופשי לכאורה". פרידה המשיכה בפריז בפעילות מחתרתית של הנפקת תעודות מזוייפות יחד עם ג'וזף מיניירה Migneret מנהל בית ספר Hospitaliers-Saint-Gervais , שהיו בו הרבה תלמידים יהודיים רבים ( הוא הוכר כחסיד אומות עולם).

כאשר הגרמנים חיפשו אותה כדי לעוצרה היא ברחה לאזור הכיבוש האיטלקי שם היא גויסה על ידי סשה רסין (מיידנברג) , אחותם של מילה רסין ועימנואל רסין. היא עברה לגרנובל ופעלה שם במסגרת "תנועת הנוער הציוני" בפיקודו של אוטו ג'ינייבסקי (טוטו-ד"ר איתן גינת) ובהמשך בפיקודו של ג'ורג' שנק. במסגרת זו היא הובילה קבוצות ילדים לעיר אנמאס בצרפת , הגובלת בג'נבה, כדי להעבירם לשוויץ. בשל המראה הלא יהודי הוטלו עליה משימות מסוכנות כמו העברת חבילות מזון לאסירים בבתי הסוהר. הוטל עליה גם ליצור קשר עם ראשי עיריות ומזכירי עיריות באזורי Isere , Savoie איזר ו- סאבואה , אשר הסכימו להוסיף את החותמות של העיריות על תעודות מזוייפות של יהודים ואף הכניסו את השמות לרשומות הרישמיות של העיריות. תעודות אלה שנקראו "תעודות מזוייפות אמיתיות " היו איכותיות במיוחד ובלתי אפשרי היה לאתר את הזיוף בעיקר במקרים שהאויב התקשר לעיריות לברר אם בעלי התעודה אכן רשומים בעיריה. משימות אלה, בהם עסקו רבים מחברי וחברות תנועת הנוער הציוני היו מסוכנות מאוד כיוון שלא תמיד אפשר היה לדעת בביטחון מוחלט אם הפקיד בעיריה אינו משתף פעולה עם הגרמנים. פרידה פעלה גם כאשת קשר בשליחויות המסוכנות של העברת כספים לצורך הפעילות המחתרתית . היא הגיעה לניצה עם מזוודה מלאה בשטרות בנק ב- 23 בספטמבר 1943 בדיוק ביום שבו ג'ק ווינטרוב, הממונה על זיוף התעודות בניצה נעצר ונשלח לדראנסי ומשם לאושוויץ. היא מסרה את הכסף להנרי פוהורילס, חבר הרשת החשאית "הצבא היהודי" ברזיסטנס היהודי. הכסף סייע להציל יהודים רבים בעת המעצרים ההמוניים בניצה בפיקודו של הצורר אלואיז ברונר. פרידה ווטנברג נשלחה בהמשך לטולוז ושם פעלה במסגרת ארגון ה"צבא היהודי". בדירתה היא אספה בגדים ונעליים שנגנבו מאתרים של תנועות בני נוער של האויב הפטניסטי, כדי לשמש חברים בשיירות של יהודים, שעמדו לעבור ברגל לספרד במסלול התלול והקפוא של הפירנאים במסגרת ארגונית של ה"צבא היהודי". חלק מאלה שעברו לספרד עלו לארץ ישראל והתגייסו לבריגדה היהודית. היא העבירה בחשאי מזון לאסירים עובדי כפיה בפורט דה בורדו שהוכרחו לעבוד בהקמת בסיס לצוללות לגרמנים. היא הפסיקה את פעילותה במקום לאחר שהגסטאפו עלה על עקבותיה. היא עברה לאזור הוט גארון Haut Garonne , היכן שיחד עם לאון רויטמן וז'וזף (ז'ו) פוקס, חברי "תנועת הנוער הציוני" וה"צבא היהודי" ברזיסטנס היהודי, היא סייעה בהצלת יהודים. בעת קרבות השיחרור היא נשלחה לקלרמון פרון Clermont-Ferrand כדי לתפוס תיקים של הקומיסאריט הכללי לעניינים יהודיים, ואספה שם תיקים ומסמכים שתיעדו שמות של יהודים שנעצרו וגורשו למחנות המוות. משימות מסוג זה הוטלו על חברי הרזיסטנס היהודי בכול הערים המרכזיות בצרפת. בהמשך, היא נשלחה בצווים מיוחדים של מפקד "הצבא היהודי" פולונסקי ובאישור השילטונות הצבאיים בצרפת למשימות של איתור ילדים שהוחבאו אצל נוצרים, והבאתם לרשת בתי יתומים OPEJ, שהוקמו על ידי ותיקי "הצבא היהודי" בראשות לוסיין לובלן. היא עלתה לארץ-ישראל ב- 1947 והשתתפה בקרבות מלחמת השיחרור.

פרידה ווטנברג קיבלה מדליות של לוחמת ברזיסטנס מהשלטונות הצרפתיים וגם אות אביר מסדר ההצטיינות הלאומי ( Chevalier de l''ordre du mérite, carte de combattante volontaire de la résistance ). במשך שנים רבות היא פעלה כמתנדבת בממוריאל לזיכרון השואה בפריז. היא הרצתה על השואה והרזיסטנס היהודי בבתי ספר ובפורומים שונים כולל הממוריאל בפריז. היא זכתה בצרפת למעמד תיקשורתי של גיבורת רזיסטנס יהודית בשל פועלה. היא גם השתתפה במיזם החשוב של פירסום ספר ביוגרפיות של מאות ותיקי הרזיסטנס היהודי (Organization Juive de Combat, France 1940-1945, Autrement, 2002)

ב- 20 בספטמבר 2019 הוענק  לפרידה בפריז  האות  "יהודיה שהצילה יהודים בשואה" מטעם המרכז העולמי של בני ברית בירושלים והוועד להוקרת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה. האות הוענק על ידי ד"ר צילה הרשקו ובהמלצתה בטקס מרגש בו נכחו, בין השאר,  בני משפחתה, נציגי ציבור ונשים שהועברו בילדותן  לשוויץ על ידי פרידה והציגו את סיפור הצלתן.  במהלך הארוע פרידה העלתה מידי פעם זיכרונות מפועלה במחתרת. לאחר הענקת התעודה והאות, פרידה הוסיפה בקול נרגש: "לא חשבתי שבגיל 95 אקבל תעודה של מצילה יהודיה". פרידה הזכירה בכאב את החברים הרבים שנהרגו בפעילות ההצלה ואת חבריה וחברותיה ברזיסטנס היהודי שרובם ורובן הלכו לעולמם. היא הדגישה:  "לא עשינו את פעילות ההצלה כדי לקבל פרס. אבל כן רצינו להנחיל את המורשת שלנו לדורות הבאים". אכן היה זה מפעל חיים עבורה לספר על השואה בצרפת ועל פועלם של חבריה וחברותיה ברזיסטנס היהודי בצרפת. היא השתתפה  גם במפעל החשוב של פירסום ספר ביוגרפיות של מאות חברי הרזיסטנס היהודי . זו היתה למעשה השליחות שלה והצוואה של חבריה וחברותיה ברזיסטנס: להנחיל לדורות הבאים את  המורשת והערכים ההומניים של אחריות הדדית, וגם אהבה ומסירות לעם ליהודי .

*ד"ר צילה הרשקו, חוקרת בכירה במרכז בגין-סאדאת (בס"א) למחקרים אסטרטגיים; עמיתת שפיגל, במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן. מחברת הספר: ההולכים בחושך יראו אור, הרזיסטנס היהודי בצרפת, שואה ותקומה: 1949-1940.