אני נכדו של מאיר "מייק" קיציס (Mike Chitis) שהיה אחד מ-12 הלוחמים שצנחו, לצד אדמונד מאיירס שמאמר אודותיו שכתב בני מיכלזון מופיע באתר שלכם, מאחורי קווי האויב ביוון ב-1942. הכוח ביצע את אחד המבצעים הנועזים והמפורסמים ביותר של מלחמת העולם ה-II - מבצע הארלינג (Operation Harling).  בידי פריטים רבים מהמבצע, כולל מפת המשי של מרחב המבצע שהייתה תפורה בתוך המעיל הצבאי שלו וכן מדליות רבות ועיטור מהמלך ג'ורג'. תודה,

יוני הלביא

 "מבצע הארלינג" – המבצע המיוחד המשמעותי הראשון של ה-SOE הבריטי במלחמת העולם ה-II - קטיעת שרשרת האספקה הגרמנית לכוחותיהם, בפיקוד פילדמארשל רומל, בצפון אפריקה.

לאחר הפלישה הגרמנית לצרפת ב-10 למאי 1940 ותבוסת חיל המשלוח הבריטי שנשלח לסייע לצרפתים, צ'רצ'יל מבין שכדי להתמודד מול התוקפנות הגרמנית עליו לאמץ שיטות לחימה שלא היו נהוגות עד אז.

כבר ביולי 1940 הוא מורה על הקמת ה"רשות למבצעים מיוחדים", (Special Operations Executive  SOE) . מטרת הארגון הייתה להוציא לפועל מבצעי ריגול, חבלה וסיור בשטחי אירופה הכבושים בידי מדינות הציר.

עצם קיום הארגון נשמר בסוד וחבריו כונו "הצבא הסודי של צ'רצ'יל" וכן "המשרד לעניינים בלתי-ג'נטלמניים".

באפריל 1941 הגרמנים פולשים ליוון לאחר שהאיטלקים נכשלו במשימה חצי שנה קודם לכן.

לאחר השלמת הכיבוש הגרמנים הופכים את נמל פיראוס לעורק האספקה המרכזי שמחבר בין כוחותיהם באירופה לאלו שבצפון אפריקה.

עד קיץ 1943 השליטה הבריטית בים התיכון הסתכמה באחיזתם באי מלטה, במצרים וא"י. השליטה במלטה הספיקה להם כדי למנוע מהגרמנים באופן כמעט מוחלט העברת אספקה דרך הים מחלקו המערבי של הים התיכון לכוחותיהם בצפון אפריקה.

לעומת זאת, המרחק הקצר יחסית בין יוון, ונמל פיראוס בפרט, לצפון אפריקה, רק 650 קילומטר, בנוסף לשליטה הגרמנית במרבית חופי הים התיכון ובמיוחד בכרתים, יוצרים דומיננטיות אווירית וימית במזרח הים התיכון, אשר מאפשרת לגרמנים העברת ציוד כמעט ללא הפרעה.

הבריטים מבינים שעליהם למנוע תגבור גרמני נוסף לחזית הצפון אפריקאית, שמאיימת על אחיזתם במצרים ובארץ ישראל, ומחליטים שהדרך לעשות זאת היא פגיעה ב'עקב אכילס' של רומל – האספקה שלו, או ליתר דיוק בקווי הרכבת ביוון, בין סלוניקי לפיראוס, אשר שימשו להעברת כ-48 רכבות אספקה ביום – שהיוו 80% מהאספקה של רומל.

מבצע החבלה הוטל על כוח 133 של "מנהל המבצעים המיוחדים הבריטי", ה-SOE.

השלב הראשון בהכנות למבצע היה גיוס הלוחמים. בריגדיר אדי מאיירס, יהודי מלונדון בן 36, מונה למפקד הכוח.

בנוסף אליו נבחרו 11 לוחמים נוספים מרחבי האימפריה הבריטית. הכוח, שמנה 9 קצינים ו-3 סמלים, כלל נציגים מ-6 לאומים שונים: 2 ניו זילנדים, אוסטרלי, הודי (סיקי) , יווני ויהודי-ארץ ישראלי ממוצא רומני – מאיר קיציס (לימים עמיעז). שאר הצוות היה בריטי.

מאיר קיציס נולד ב-22/02/1921 בקישינב שברומניה (כיום במולדובה).

בגיל 17.5 עלה לבדו לארץ ישראל והחל לימודים בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

בשנה השנייה ללימודיו נכנסו לכיתה קצינים בריטיים וחיפשו מתנדבים להתגייס למאבק בגרמניה ובנות בריתה. מאיר התנדב.

ב-12/07/1941 אביו, לייב, ואחיו הצעיר, מנדל, נהרגו בהפצצה גרמנית על רכבת שבה נסעה המשפחה בניסיון להימלט מבסרביה לכיוון הקווקז. הידיעה על מות אביו ואחיו, ובנוסף השמועות על הזוועות שחוללו הגרמנים ובני בריתם בקהילות היהודיות באירופה, דרבנו את מאיר ללחוץ על מפקדיו על מנת שיציבו אותו בתפקיד שיאפשר לו להילחם פנים-אל-פנים מול הגרמנים.

השמועות על הצעיר היהודי הנחוש הגיעו לאוזני אנשי ה-SOE בקהיר ואלו צירפו אותו לצוות המשימה כאלחוטן של אחד הצוותים.

בגלל סיכויי ההישרדות הקלושים, הכוח נבנה בצורת 3 צוותים אוטונומיים של 4 לוחמים – שכל אחד מהם היה אמור להיות מסוגל לבצע את הפעולה בעצמו.

תוחלת החיים הממוצעת של לוחם SOE בזמן מלחמת העולם השנייה היה 6 שבועות בלבד.

כל צוות הורכב ממפקד, מתורגמן, חבלן ומפעיל רדיו.

הכוח עבר אימוני קומנדו מזורזים, שכללו קורס צניחה וחבלה, אשר התקיים בבסיס חיל האויר המלכותי STS102 או בשמו האחר – רמת דויד.

אימוני האלחוטנים התקיימו בבסיס סטלה-מאריס שבחיפה.

הכוח הוצנח ב-30/09/1942 מאחורי קווי האויב במרכז יוון ושם חבר למחתרות היווניות.

המטרה שנבחרה הייתה גשר גורגופוטמוס, מערבית לעיר לאמיה. לבריטים היה מודיעין מצוין על הגשר בשל היותו חלק ממסלול האוריינט אקספרס (שחיבר בין איסטנבול ללונדון). היו בידיהם תמונות משנות ה-30 המאוחרות וכן את תוכניות הבנייה של הגשר.

הגשר, שנבנה ב-1905, היה באורך של כ-200 מטרים, גובהו היה 30 מטר והוא נשען על 6 עמודים, 2 מתוכם עמודי מתכת (שיותר פשוט למוטט בעזרת חומר נפץ פלסטי).

בשני קצוות הגשר ניצבו פילבוקסים עם מכונות ירייה ובסה"כ שמרו עליו כ-100 חיילים איטלקים וכמה חיילים גרמניים.

בלילה חורפי ומושלג ב-25 לנובמבר 1942 החלה ההתקפה על היעד. כ-100 לוחמי מחתרות יווניים תקפו את 4 עמדות השמירה הממוגנות (פילבוסקים ובהם מכונות מכונות ירייה) שבהן היו כ-100 חיילים איטלקיים ומספר חיילים גרמניים. במקביל, תוך כדי לחימה, התקדם צוות החבלה הבריטי בנהר השוצף שזרם למרגלות הגשר והצמיד מטעני חבלה במשקל כולל של 180 קילו לעמודים שהחזיקו את הגשר.

הפיצוץ העז מוטט את העמודים ואיתם את פסי הרכבת.

בקרב נהרגו כ-30 חיילים איטלקיים וחמישה חיילים גרמנים. כ-50 חיילים איטלקיים נוספים נפצעו.

בקרב לוחמי המחתרת נפצעו רק 4 לוחמים.

כתוצאה מהפיצוץ הושבתה תנועת הרכבות בקו סלוניקי-פיראוס למשך 6 שבועות.

הפעולה נחשבת עד היום לאחד המבצעים המיוחדים החשובים והנועזים שביצעו הבריטים במהלך המלחמה.

בהמשך המלחמה ביצעו לוחמי ה-SOE מספר רב של מבצעים מיוחדים. הבולטים ביניהם:

מבצעים בולטים נוספים של ה-SOE:

· חיסול ריינהרד היידריך ("הקצב מפראג")

· הרס המתקן לייצור מים כבדים בנורבגיה

· עיכוב דיביזיית השריון ה-II בדרכה לתגבור בערב הפלישה לנורמנדי