חטיבה 7 במלחמת העצמאות תחת פיקודו של בן דונקלמן

בתחילת יולי 1948 מונה בן דונקלמן למח"ט 7. חטיבה 7 לא שעתה להנחיות המטכ"ל והשאירה את השריוניות בגדוד. אלה שופרו וכללו גוף שריון עשוי פלדה במקום הסנדויץ'. המאמץ האסטרטגי של צה"ל היה בחזית והמרכז, אך הוחלט להפעיל מאמץ אסטרטגי משני נגד כוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י שפעל באותה עת בגליל. צבא זה שנחשב לחוליה החלשה בצבאות ערב, הורכב מלוחמים סדירים עיראקים, סורים ולבנונים וכן מתנדבים זרים, כוחות מיליציה וכפריים מזוינים.

פעילותו הראשונה של בן דונקלמן היתה כיבוש תל כיסאן, מוצב של קאוקג'י כ-6 ק"מ צפונית מזרחית לקרית ביאליק. בטיסה מעל התל הבחין דונקלמן כי החפרות ממלחמת העולם הראשונה היו כלפי מערב בלבד והטיל על מג"ד 71, יהודה ורבר, לכבוש את התל, שהיה מוצב חוץ שחלש על ציר התנועה להרים, בהתקפת לילה מאחור. יהודה ורבר שכל גדודו מנה פלוגה אחת נכנע ללחץ המח"ט, למרות שסבר כי אין הכוח שלרשותו כשיר לקרב, ואנשיו עוד היו תחת הרושם של התבוסה שנחלו בקרבות לטרון. בלילה אור ל-9 ביולי 1948 הגיע הגדוד במסע ארוך וקשה מעבר לקווי האויב, ועם שחר כבש את התל באיחור וכמעט ללא התנגדות. המח"ט ניצל את המורל הגבוה של החטיבה, עקב הישג זה, ולמחרת כבש גדוד 71 את הכפרים רויס וראמון. גדוד 21 מחטיבת "כרמלי" בפיקודו של אהרון רבינוביץ (לימים אלוף אהרון יריב), כבש את כויכאת ועמוקא מצפון לתל כיסאן. לאחר מכן נשלח גדוד 71 להתארגנות בבסיסו.

גם גדוד 72 ספג אבידות רבות, והיה בשלבי התארגנות תחת פיקודו של ג'קי נור סלע, יהודי אמריקאי שלחם בחי"ל. הגדוד התמקם במחנה בריטי ישן מצפון לעכו והתאמן תוך שילוב סיורים אלימים.

גדוד 79 היה הגדוד המשוריין של החטיבה. הפיקוד עליו הועבר לסמג"ד ברוך ארז (פרידמן) ואילו חיים לסקוב מונה לפקד על מבצע "דקל". מינוי זה לא היה לרוחו של בן דונקלמן ובשל המתח בין שניהם, "תיווך" ביניהם מפקד החזית משה כרמל ואף העביר פקודות ישירות לדונקלמן. דונקלמן גם לא התייחס למינויו של ג'ו וינר למג"ד 79 וראה בברוך ארז כמפקד הגדוד. כאמור הוחלט כי לצד המאמץ העיקרי בחזיתות האחרות יופעל מאמץ משני נגד קאוקג'י במגמה כפולה: להרחיק איום אפשרי על חיפה, לאחר שהבריטים התפנו ממנה סופית, ולפגוע ב"צבא ההצלה" שנחשב לחוליה החלשה בכוחות הערביים. הגעת חטיבה 7 לאזור וליתר דיוק הגעת גדוד 79 עם שריוניות מתקדמות בעלות צריחים מסתובבים, בעלות כוח אש ולוחמים מקצועיים, אפשרה לקיים קרב נייד.

ניסיונות של "צבא ההצלה" לתקוף את הכוחות שכבשו את הכפרים הערביים נכשל והוא התמקד בלחץ על סג'רה (לימים אזור צומת גולני) שחלשה על ציר ההספקה העיקרי שלו. לחץ זה היה עילה נוספת להחלטה לכבוש את שפרעם ואת נצרת. לקראת כיבוש שפרעם נפגשו לסקוב ודונקלמן ואיתם שני אנשי קשר שהכירו את מנהיגי הדרוזים באזור, עם קבוצת מנהיגים דרוזים, בניגוד לדעת הש"י. הוחלט בפגישה על שיתוף פעולה. לקראת כיבוש הכפר סוכם עם מנהיגי הדרוזים כי הארטילריה הישראלית תירה רק על הרובע המוסלמי. התקפה מבוימת ישראלית תהיה למול הרובע הדרוזי שגם לוחמיו כיהודים יירו באוויר. בתהליך התכנון התנגשה תכניתו של דונקלמן עם זו של מרדכי מקלף, קצין המבצעים של חזית הצפון שחשש מהדרך ההררית בין שפרעם לנצרת. מקלף הציע לתקוף את נצרת מכיוון דרום. לכך התנגד המח"ט דונקלמן שסבר כי התקפה אפשרית יחידה מכיוון דרום, לפי הצעת מקלף, היא באור יום וכי בתנאי ראות יום ייתקלו התוקפים באש ממצודת המשטרה. דונקלמן איים להתפטר והכריע בעניין מפקד החזית משה כרמל שאישר את תכניתו של מח"ט 7, כולל המשך התקדמות מהירה לנצרת לפני שכפריי יישובים בדרך יערכו להגנה. לטענת דונקלמן בספרו "נאמנות כפולה", כמעט הוכשלה התכנית על ידי קצין מטה בוגד במטהו, וולף ריבק, שנחשד גם באי העברת המידע על האויב בלטרון, כפי שקיבל ממאיר זורע. בניגוד להוראותיו של מח"ט 7 פקד ריבק להדפיס את פקודת המבצע ואף שינה את הפקודה לארטילריה כך שאש התותחים תיפול על הרובע הדרוזי ואת כיוון תקיפת החי"ר לעבר הרובע המוסלמי. המח"ט שינה את הפקודה הכוזבת ממש עשר דקות לפני תחילת ההפגזה. וכך נפלה שפרעם ללא קרב בידי גדוד 21 של "כרמלי", בסיוע שתי שריוניות. עוד באותו יום יצאה מחלקת שריוניות עם זחל"ם עליו הותקן תותח 20 מ"מ וכבש את הכפר עיבלין ללא התנגדות יתרה. ביומנו רשם דוד בן גוריון "הגדוד של ויינר (גדוד 79) עשה רושם רב בתנועותיו בכפרים, שיש כוח עצום והתחילו לברוח מהכפרים".

למורת רוחו של דונקלמן עיכב מפקד חזית הצפון את המשך ההתקדמות במשך יומיים. רק בליל 15 ביולי, בשעה 2300 החל המבצע. הכוח המוביל כלל מחלקת שריוניות בפיקוד עמוס בנין, זחל"ם 20 מ"מ ומחלקת חרמ"ש בפיקוד דב ירמונוביץ מגדוד 21. פותחו תרגולות לפיהן בעת היתקלות בשריוניות אויב שהיו מצוידות בתותחים יעבור זחל"ם ה-20 מ"מ קדימה ואילו לוחמי החי"ר בחיפוי השריוניות יופעלו לאגפים במקרה תקיפת חי"ר בשטח ההררי. התנועה היתה איטית בשל הציר הצר והחשש מנפילה לתהום. לקראת השחר הגיע הכוח לצומת צפוריה (ציפורי) מצפון לנצרת. אש מצפוריה היתה דלילה ובלתי מכוונת. המח"ט חיכה לדיווח של מג"ד 13 מ"גוני" אברהם יפה שהיה אמור לכבוש במקביל את עילוט ממערב לנצרת, אך הקשר נותק. מ"פ החי"ר דוב שכנע את דונקלמן שיוכל לכבוש את צפוריה בהתקפת חי"ר במעלה ההר. משקיבל את הסכמת המח"ט פתח באש של שתי מרגמות 3 אינטש והעפיל עם לוחמיו לכפר. לנוכח התנגדות חלשה שעלתה בהרוג אחד, נכבש הכפר תוך זמן קצר. מאוחר יותר נכבש גם הכפר עילוט על ידי לוחמי "גולני" שבאו מכפר החורש. דונקלמן שלא ידע זאת הורה לכבוש את הגבעות מדרום לדרך.

החטיבה המשיכה לעבר נצרת. את הכוח הובילו שריוניות וזחל"ם ה-20 מ"מ וטור ארוך של שתי פלוגות שריוניות, פלוגת חרמ"ש, ג'יפים קרביים ו-2 מחלקות של גדוד 13 מ"גולני". קאוקג'י הטיל למערכה את הנשק הכבד שלו, שריוניות שחלקן חמושות בתותח 2 ליטראות. 9 שריוניות כאלה הגיחו למול הטור הישראלי. המפגש היה כ-2 ק"מ מהעיר בשעה 1715, בקטע דרך שבו היה מצוק מימין ותהום משמאל, שלא אפשר פריסת שריוניות. על פי התרגולת, קודם זחל"ם ה-20 מ"מ לראש הטור. השריוניות של קאוקג'י פתחו באש מטווח של כ-400 מטר. ירי של מחסנית ה-20 מ"מ פגע בשלוש שריוניות ואח"כ בשלוש נוספות. יתר השריוניות נסוגו וגדוד 79 המשיך לתוך העיר נצרת. במקביל לו נע מדרום לכביש גדוד 13 של "גולני". ההתנגדות היחידה בעיר היתה בבניין המשטרה בדרום העיר. לעבר מבצר הטיגרט נורו כמה פגזי 65 מ"מ מתותחים שהוצבו בכפר החורש. בשעה 2040 שיגר מח"ט 7 את המברק: "נצרת נכבשה".

בלילה אור ל-19 ביולי, ניסה כוח של חי"ר בסיוע של שריונית, 2 זחל"מים ו-4 ג'יפים לכבוש את תרשיחה ומעיליה. תוכנן כי כוח השריוניות מגדוד 79 יכנס למעיליה ויסייע באש לחי"ר בכיבוש תרשיחה. בשעה 0330 עלתה השריונית המובילה על מוקש ונפתחה עליה אש ממשלט ממערב לכפר. כוח השריוניות היה ללא חי"ר ונסוג תוך שהוא משאיר בשטח שריונית וג'יפ. גם התקפת גדוד 21 על תרשיחא נכשלה. יום לפני כן, כבש כוח מגדוד 79 שיצא משפרעם את הכפרים שעב, סחנין וכפר מנדא. בהתקפת נגד נכבשה סחנין מידי כוחות צה"ל. ההצלחה במבצע "דקל" נבעה במידה רבה מפעולת הכוח המשוריין הנייד של גדוד 79 ושיתוף הפעולה עם חיל הרגלים. ההכרעה בקרב השריון בשריון, נבעה משילוב התותח היעיל ביותר ובעל יכולת החדירה הטובה ביותר עם ירי מהיר של תותח ה-20 מ"מ שהופעל מכלי משוריין למחצה.

במהלך ההפוגה השנייה, במחצית השנייה של יולי 1948, עבר צה"ל שינויי ארגון מפליגים. צה"ל התכונן לחידוש הלחימה בתוך כחודשיים. בגדוד 79 נוספו עוד שתי שריוניות חמושות בתותח 2 ליטראות (שלל מ"צבא ההצלה"). במבצע "חירם" פיקד על הגדוד ברוך ארז (פרידמן). קדם למבצע קרב במוצבי שיח' עבד שליד מנרה. בלילה אור ל-22 באוקטובר 1948, נכבשה שיח' עבד על ידי כוח של "צבא ההצלה". ניסיון של חטיבת "כרמלי" לתקוף נגד בשעות הבוקר של אותו יום, על ידי שריוניות בלבד, נכשל לאחר ששריונית עלתה על מוקש ואש נפתחה עליה. בשטח נשארו לאחר הקרב 2 חללים וכמה חיילים נשבו. בוויכוח בין דונקלמן למקלף התנגד מח"ט 7 לתכניתו של מקלף לתקוף את הגליל ממערב, שכן קאוקג'י נערך עם עיקר כוחו לקדם מתקפה מכיוון זה. הוא העדיף לתקוף מהכיוון הלא צפוי, ממזרח, הגם שמסע כיבוש זה יהיה בציר הררי קשה שהגשרונים עליו חובלו בידי לוחמי קאוקג'י. גם הפעם איים דונקלמן בהתפטרות ושוב הכריע מפקד חזית הצפון משה כרמל לטובת תכניתו של מח"ט 7. הכוונה היתה לבצע את המבצע במחצית ספטמבר. ב-16 בספטמבר הועברו לוחמי החטיבה במסע לילי לעיר צפת ושם הוסוותה בשטח הבנוי. כוח של פלסים עסק בהסרת המכשולים על הכביש. אולם, ב-17 בספטמבר נרצח ברנדוט בירושלים ומחשש לפעול מתוך הפרת ההפוגה, בוטל המבצע. תפיסת שיח' עבד ושליטת "צבא ההצלה" על הדרך למטולה, האיצה את ההכנות למבצע "חירם" שמטרתו היתה "להשמיד את האויב שב"כיס" הגליל המרכזי, להשתלט על הגליל כולו ולהציב קו הגנה על הגבול הצפוני של הארץ". למבצע הועמדו לבד מחטיבה 7 גם חטיבת "עודד" (חטיבה 9) וחטיבת "גולני" וכן סיוע ארטילרי ואווירי. תכנית "דקל" היתה תקיפת הגליל העליון בתנועת מלקחיים כאשר המאמץ העיקרי של חטיבה 7 יכבוש את מרחב מירון - סאסא - מלכיה, והזרוע המערבית תהיה של חטיבת "עודד" שתעשה בשלב ראשון פעולת הטעיה ובהמשך כיבוש הגליל העליון המערבי עד סאסא. חטיבת "גולני" הייתה אמורה לבצע פעולות הטעיה בדרום השטח שבידי "צבא ההצלה" ובהמשך לכבוש את המרחב הדרומי. חטיבה 7 אורגנה מחדש לקראת המבצע. גדוד 71 הוכפף למג"ד 72 ולכל גדוד חי"ר נוספה פלוגה מסייעת הכוללת מרגמות 3 אינטש ומקלעים קלים. גדוד 79 אורגן בשלוש מסגרות לחימה, שתיים שכללו מחלקת שריוניות, שריונית שלל 2 ליטראות, מחלקת חרמ"ש על זחל"מים כיתת מרגמות 81 מ"מ וכיתת מק"ב. צוות שלישי כלל 2 מחלקות של שריוניות, מחלקת חרמ"ש וזחל"ם 20 מ"מ. אורגן גם כוח עתודה שעד מהרה הופץ בין הצוותים וכלל 2 מחלקות שריוניות, כיתת מרגמות 81 מ"מ, כיתת מק"ב (מקלע בינוני) ולהביור. יחידות החטיבה התאמנו לפי לקחי מבצע "דקל" ונערכו משחקי מלחמה על שולחן חול. חטיבה 7 רוכזה בהיסע לילי חשאי בהרי צפת. ההפתעה כמעט ואבדה כאשר 3 מפציצים של חיל האוויר הישראלי, הפציצו בערב שקדם למבצע את ציר מירון - ג'יש. הכוחות עצמם הקפידו על דממת אלחוט. התכנית של מח"ט 7 היתה לכבוש את קדיתא על ידי גדוד 79; לנקות את ציר הכביש ממכשולים הנדסיים ולחבל בגשר המחבר את מירון לעבר מע'אר ורמה שבה היו ריכוזי שריוניות של קאוקג'י; לכבוש את מירון על ידי גדוד 72; לכבוש את ספסף וג'יש על ידי גדוד 79 ואח"כ להמשיך ולכבוש את סאסא והצומת החיונית שלה ולהמשיך לעבר מלכיה או תרשיחא. המבצע החל בלילה אור ל-29 באוקטובר. גדוד 79 תקף את קדיתא בשעה 2030 וכבש אותה. הפלסים נתקלו באש ולעזרתם הופעלו שריוניות שירו אש כבדה על מקורות הירי. רק בשעה 0330 הושלמה הכנת הדרך לג'יש והחבלה בגשר מדרום למירון. בינתיים נכשל גדוד 72 בניסיונו לכבוש את מירון והצליח בכך לאחר שקיבל סיוע של שריוניות. שני צוותים של גדוד 79 המשיכו בחשיכה בתנועה לעבר ספסף. השריוניות נעו על הכביש תוך ירי ולוחמי החרמ"ש הסתערו לתוך הכפר. עד השעה 0400 נכבש הכפר. צוות קרב שני המשיך לג'יש ובמקביל נעה על הרכס ממזרח לכביש פלוגת חי"ר מגדוד 72. במשך כל התנועה הטילו השריונאים רימוני יד לעבר לוחמים ערביים שנסוגו לעבר ג'יש. ג'יש (גוש חלב) הייתה מפקדתו של מפקד "צבא ההצלה" קאוקג'י ולבד מכוחות שלו הגיעו באוטובוסים לוחמים של גדוד חי"ר 9 הסורי, סמוך להתקפה של הישראלים. לקראת אור ראשון נתקלו השריוניות בפיקוד עמוס בנין בשתי שריוניות בפתח הכפר ופגעו בהן. באור ראשון נכנס טור השריוניות ב"ארגז אש" לתוך ג'יש בתוך המוני לוחמים מופתעים ומבולבלים. תוך ההשתלטות על ג'יש נצפו 2 שריוניות ומחלקת חי"ר מכיוון סאסא. ירי מרגמות של גדוד 79 הביא לנסיגתם. צוות הקרב השלישי חסם כל עת הקרב לכיוון מערב וסייע באש לצוות 2. לאחר כיבוש ג'יש עצר גדוד 79 להתארגנות ובשעה 1700 תקף לכיוון סאסא. התנועה היתה איטית בגלל מכשולים קרקעיים. בחצות נפרץ המחסום האחרון ולקראת בוקר נכנס טור השריון הישראלי והשתלט על סאסא ועל הצומת החיונית ללא קרב מאחר והכפר ננטש. בו בלילה נסוגו כל כוחותיו של קאוקג'י לעבר רמייש בלבנון. חטיבת "עודד" הפעילה בלילה הראשון מאמצי הטעיה שכללו מחלקת שריוניות מגדוד 79. בשעה 0800 של 30 באוקטובר כבשו כוחותיה את תרשיחא ובשעה 1630 באותו יום חברו עם חטיבה 7 בצומת סאסא. חטיבת "גולני" הפעילה בלילה הראשון גם היא מאמצי הטעיה לעבר מע'אר ובבוקר 30 באוקטובר כבשה את עילבון ללא קרב והמשיכה בהשתלטות על דרום הגליל העליון.

בבוקר 30 באוקטובר המשיך גדוד 79 בתנועה על כביש הצפון אל מלכיה, שאליה הגיע בבוקר שלמחרת וחבר עם חטיבת "כרמלי", שכבשה שורת כפרים לבנוניים, ממערב לגבול, עד לליטני.

במבצע "חירם" נהרגו קרוב ל-400 לוחמים של "צבא ההצלה", 550 מאנשיו נפלו בשבי. השלל שנפל לידי חטיבה 7 כלל 1500 רובים, 3 תותחים, 2 שריוניות, 20 כלי רכב, 4 מקלעים ו-3 רובים נ"ט. בכך סיימה חטיבה 7 את חלקה במלחמת העצמאות.