הגנרל מוריס רוז היה היהודי היחיד שהגיע לדרגת מייג'ור גנרל בצבא האמריקאי. רוז וחיילי האוגדה המשוריינת השלישית שלו היו חלק ממערך אדיר שהוקם בגבול המערבי של הרייך השלישי לאחר כשלון מתקפת הארדנים של היטלר בחורף 1944-5. בצפון ובאיזור הרהיין התחתון התכונן פילדמרשל מונטגומרי לחצות את הנהר. במרכז התכוננו לכך האמריקנים של ג'ורג' פאטון ןקורטני הודג'ס. בסך הכל דובר בשני מיליון חיילים מול כמה ארמיות גרמניות שנצטמקו לבלי הכר, ואשר עיקר השריון שלהן הועבר להונגריה דווקא. זאת כי שם נמצא להם מעט דלק שנותר בידי הגרמנים בשלב זה של המלחמה. שוב חזר הסיפור של הנחתת צנחנים וחי"ר מוטס בידי הבריטים מאחורי קווי האוייב. כיבוש האי כרתים במאי 1941 לימד את הגרמנים לקח שלא נשכח, לחדול מהנחתת צנחנים מן האוויר, או מהובלתם ליעדם בדאונים אלא להשתמש בהם כחי"ר לכל דבר, אם גם כחיל רגלים מצטיין. בעלות הברית המערביות היו אמורות ללמוד את הלקח הזה מן האסון שאירע להן בסתיו 1944, שעה שאוגדות הצנחנים שהונחתו בהולנד ואמורות היו להשתלט על גשרים איסטרטגיים בעורפו של האוייב מצאו עצמן מנותקות, מפוזרות בחצרו של פלדמרשל וולטר מודל, חסרות נשק כבד, טרף קל. ואולם הלקח לא נלמד, אולי משום שלרשות הפיקוד הבכיר – איזנהאואר ומונטגומרי – עמדו עוד כמה וכמה חטיבות צנחנים, ובהן "הכלניות" שלנו: הדיוויזיה השישית המוטסת. הללו לא השתתפו עד כה בקרבות, ולפיכך מן הדין היה להצניח אותן מעבר לנהר הרהיין או לשגר אותן שמה בדאונים שנגררו אחרי מטוסי התובלה. הדאונים הללו היו מסורבלים, נטולי מנוע על פי ההגדרה ולכן חסרי אונים לחלוטין, וטייסיהם היו מי שהודחו מקורסי הטייס הרגילים. הם נחשבו לפחותי ערך בעיני הטייסים התקניים. אסון מוזמן מראש למטוסי התובלה שמשכו אותם בכבל שנותק ככל הניתן מהר באיזור המטרה או סמוך לו. וזאת כדי להפטר מהם ולברוח משם. זה לא מכבר הקימו שרידיהם שנותרו בחיים אגודה משלהם, כדי לכבד את טייסי הדאונים הרבים שנפלו ולשמור את זכרם. הצנחנים הגרמנים וחבריהם היו עדיין מסוגלים לגבות מחיר דמים כבד מיריביהם מאחורי מחסהו של הנהר אלמלא התרשלו הגרמנים הנסוגים בפיצוץ הגשרים שעל הרהיין, ליתר דיוק גשר הרכבת שליד העיר רמאגן. גנרל הודג'ס מיהר להשתלט עליו ולהזרים את כוחותיו מעבר לנהר כדי לבוא עליהם מאחור ומוריס רוז בראשם. ואז לאגף אותם במהירות יחד עם עמיתו ג'ורג' פאטון. הלה חצה את הנהר בגזרתו, לא לפני שהשתין לתוכו בגאווה רבה. שתי הזרועות הללו כתרו כליל את כל חבל הרוהר, ואת קבוצת הארמיות של פלדמרשל מודל, שנצוותה להלחם עד הסוף. העיקר היה לרוץ מהר – לפני שהגרמנים יתאוששו כדרכם, ולסגור עליהם בכיס ענקי, מנותק מאספקה ומתגבורות בלב ליבו התעשייתי של הרייך השלישי, חשוף לעוצמה האווירית של בעלות-הברית, כל הדרך לקלן, וממנה לפדרבורן ולבסיסי האימונים הראשיים של הוורמאכט בלב גרמניה, וגם לטירת וֵולסבורג, שבה הקים ראש הס"ס הימלר מקדש למיתוס הגרמני הקדום. ממקום מקלטו בצפון הורה הימלר להרוס את הטירה, למרות מחאותיו של מפקדה, ס'ס אוברגרפנפיהרר ד"ר טאוברט, שביקש לשמור על "הטירה שלו כנכס תרבותי", שעה ש"נערי ריצ'י" היהודים חלפו על פניה בבוז והמשיכו בדרכם לאסוף מודיעין ומוריס רוז בעקבותיהם. ההתנגדות הגרמנית נמסה אך לא פסקה. "נערי ריצ'י" בג'יפ הראשון נעו בזהירות, כשמפקד האוגדה מיד אחריהם , כדרכו. לפתע שמעו פקודות בגרמנית מקרוב. הם הורו לנהג האיטלקי לשוב מיד אחורה. הוא החל להסתובב, נתקע. אין דלק. הם צעקו עליו למלא את המיכל בג'ריקן מאחור. הוא מלמל ש"מכר את הבנזין" הרזרבי עוד בצפון צרפת ומילא את הג'ריקן בקלבדוס. – "אז תמלא בקלבדוס הארור!" לא ידוע למה, אך הג'יפ נדלק וטס אחורה, שעה שגנרל רוז המשיך קדימה. מבין העצים צץ טנק טייגר גרמני ונעצר מול הג'יפ של הגנרל. המט"ק הגרמני המבוהל כיוון לעומתם את ה"שמייסר" שלו, כדי לנוע אחורה ולברוח. מפקד האוגדה ושלישו, הנהג והקשר הרימו לרגע ידיים, והורידו יד אחת לפתח את אקדחיהם. גנרל רוז הוריד את שתי ידיו כדי להגיע לאקדחו. המט"ק הגרמני ירה בו מיד, הסתובב, וברח. כל זה קרה כשבועיים לפני כניעת גרמניה. חייליו של מוריס רוז ידעו היטב שמפקדם הנערץ היה יהודי. הם כבר עברו במחנות עבודה של יהודים – ויגיעו בקרוב לדורה-מיטלבאו – אחד הנוראים שבהם. הם האמינו שהוא נורה בגלל יהדותו. ובשלב הזה – סמוך מאד לנצחון המלא – ראו בכל כיס התנגדות גרמני, ובכל איש ס"ס שנפל בידיהם מכשול לשלום וסיבה לנקום את מותו של גנרל רוז. וכך עשו. (מתוך מאמרו של פרופסור שלמה אהרונסון - מותו של גנרל רוז ) יום בהיסטוריה - "המפקד הנשכח הגדול ביותר של מלחמת העולם השנייה" היום לפני 116 שנה (26.11.1899): יום הולדתו של מוריס רוז. רוז היה גנרל יהודי בצבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה. היה בין הקצינים היהודיים הבכירים ביותר בכוחות המזוינים של ארצות הברית והקצין האמריקני היהודי הגבוה ביותר בדרגה בעת מלחמת העולם השנייה. רוז נולד במידלטאון, קונטיקט, ארצות הברית, כ-30 ק"מ מדרום להרטפורד, בירת המדינה. הוא היה בנם השני של שמוליק וקטי בראון רוז, יהודים שהיגרו מפולין בשנות ה-80 של המאה ה-19. אביו וסבו שימשו כרבנים. ב-1902 עברה המשפחה לדנבר, קולורדו. בהיותו כבן 15 התנדב רוז לשרת כטוראי במשמר הלאומי של קולורדו, כדי להצטרף למסעו של הגנרל ג'ון פרשינג למקסיקו, בשנת 1915. הוא שוחרר מן השירות משהתברר ששיקר לגבי גילו. בשנת 1917, לאחר הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, התנדב רוז לקורס קציני חיל רגלים. הוא שירת בדיביזית חיל רגלים 89 בצרפת, והשתתף בקרבות סיינט מיהי שם נפצע, ובארגון. הוא השתחרר מן הצבא בשנת 1920 בדרגת סרן, ועסק למשך זמן קצר בעבודות אזרחיות שונות, ואולם בתוך פחות משנה חזר לצבא הקבע בדרגת סגן משנה. ב-1941 היה רוז רב סרן, ובשנת 1942 קודם לדרגת סגן אלוף. הוא השתתף בפלישת בעלות הברית לצפון אפריקה, מבצע לפיד, כראש מטה דיביזית השריון השנייה. במהלך המערכה בטוניס מונה רוז כמפקד צוות קרב חטיבתי של הדיוויזיה הראשונה, והיה הקצין הראשון שקיבל את כניעתה של יחידת אויב שלמה. ביולי 1943 קודם לדרגת בריגדיר גנרל, תת אלוף, והוחזר לדיוויזיה השנייה; הוא פיקד על יחידה אוגדתית בעת פלישת בעלות הברית לסיציליה, והיה המפקד הראשון שנכנס לפלרמו. ב-7 ביוני 1944 נחת רוז בראש יחידתו בחוף אומהה, 24 שעות לאחר הגל הראשון של נחיתת כוחות בעלות הברית עם תחילת הפלישה לנורמנדי, והשתתף בלחימה אל תוך צרפת. ב-8 באוגוסט 1944 התמנה רוז כמפקד דיביזית השריון ה-3, בדרגת מייג'ור גנרל, אלוף. הוא נודע במנהיגותו האגרסיבית ובמעורבותו הישירה כמעט בקרבות, כאשר המטה שלו נמצא סמוך מאד לקו הלחימה, ולפעמים אף בלחימה עצמה. הדיוויזיה שעליה פיקד נודעה כ"ראש החנית" והייתה ידועה בקצב התקדמותה המהיר; השיא היה בהתקדמות של כ-150 קילומטרים ביום אחד. דיביזיית השריון השלישית הייתה היחידה הראשונה שפרצה את קו זיגפריד. ב-31 במרץ 1945, כאשר נסע רוז בג'יפ הפיקוד שלו באזור מיוער מדרום לעיירה פדרבורן נתקל לפתע במספר טנקים גרמניים, שהקיפו אותו. רוז שלף את אקדחו, ונורה על ידי אחד ממפקדי הטנקים הגרמניים. על פי טענות שהועלו זמן רב לאחר מכן, רצחו חיילים אמריקניים בתגובה 110 גרמנים שלא היו קשורים לאירוע. רוז היה מהמפקדים האמריקניים הבכירים ביותר שנהרגו בקרב. הוא נקבר בגרמניה, ולאחר זמן הועברה גופתו לבית הקברות הצבאי האמריקני בהולנד. היסטוריונים רואים ברוז את אחד המפקדים האמריקניים המבריקים ביותר במלחמת העולם השנייה, שנשכח בשל נפילתו בקרב ובשל התעקשותו להימנע מפרסום. רושמי קורות חייו מכנים אותו "המפקד הנשכח הגדול ביותר של מלחמת העולם השנייה". רוז הוכר כגיבור האומה האמריקאית, על שמו נקראו רחובות ובתי ספר במדינת קונטיקט ובעיר מולדתו דנבר הוקמה אנדרטה לזכרו. בוידאו: טקס קבורתו של מוריס רוז בגרמניה. הטקס נערך ע"י כומר כי לא היה רב בנמצא. בטקס ההלוויה השני (שנערך בהולנד) נקבר מוריס רוז כיהודי.