ב-13 בפברואר 1942, הצוללת הבריטית "תרשר " (HMS Thrasher) יצאה מנמל אלכסנדריה שבמצרים, למשימה באזור כרתים. על הצוללת פיקד יו סטירלינג מקנזי (Hugh Stirling MacKenzie).

לאחר שלושה ימי הפלגה, ב-16 בפברואר 1942, בצהרי היום, צפונית לאי כריתים, עלתה הצוללת לגובה של פריסקופ. מפקד הצוללת זיהה ספינה גרמנית קרובה והחליט לתקוף אותה (למרות שהספינה הייתה מלווה באוניות מלחמה, ומעליה חגו באותה עת, שני מפציצים). הצוללת התקרבה אל המטרה וירתה עליה 4 טורפדו.  בתגובה, הותקפה הצוללת על ידי המטוסים ועל ידי אוניות מלחמה. היא צללה לעומק הים, מתוך כוונה להתחמק מהפצצות וממטעני עומק ששוגרו אליה. היא הצליחה להתחמק מהתוקפים ולהימלט מהאזור. 

 בערב, עם רדת החשכה, עלתה הצוללת על פני המים כדי לחדש את מלאי האוויר ולטעון את  מצברי המנועים.  אנשי הצוות, שהיו פנויים מהמשמרת, וניסו לנוח על דרגשיהם דיווחו למפקד על רעש מוזר שהם שומעים מהדופן החיצונית של הצוללת. כשעלו המלחים על הסיפון הם זיהו כי הצוללת ספגה שתי פגיעות של פצצות, ולמזלם, שתי הפצצות לא התפוצצו. הפגיעות היו בבסיס עמדת התותח של הצוללת. פצצה אחת פגעה בסיפון שלפני העמדה ונתקעה בסיפון, כאשר זנב הפצצה נתקע בסיפון, והפצצה השנייה חדרה אל תוך גוף הצוללת. 

 היה צורך מיידי לסלק את הפצצות. למשימה זו התנדבו שנים : סגן מפקד הצוללת סגן פיטר רוברטס (Lieutenant Peter Roberts ) והצוללן היהודי סמל תומס גולד ( Petty Officer Thomas William Gould).

החשש היה כפול, אחד - פן תתפוצצנה הפצצות כתוצאה מטילטולן, והשנייה - פן יקרב אוייב, בספינות או במטוסים, התירגולת חייבה צלילה מיידית של הצוללת. ואיתה, המתנדבים האמיצים, עלולים היו להיגרר למצולות.

את הפצצה הראשונה שהייתה על הסיפון, הצליחו השניים לחלץ, גררו אותה אל החלק הקדמי של הצוללת, אשר ביצעה צלילה חלקית – והפצצה נשטפה מהסיפון אל הים.

את הפצצה השנייה, שנתקעה בתוך גוף הצוללת, היה קשה יותר לחלץ. אל תוך החור הצר שפערה הפצצה, נכנסו השניים, ולאור פנסים, איתרו את הפצצה. הם כרכו חבל סביבה. טומי גולד משך את החבל ורוברטס משך אותו. לאחר שהפצצה זזה ממקומה, נכנס רוברטס מאחוריה וסייע בדחיפה, למשיכה של גולד. ככה הם משכו אותה עד שהעלו אותה על הסיפון. אזי, סגן רוברטס, רשם את מידות הפצצה והנתונים שהוטבעו עליה. כשסיים, נכנסו השניים אל תוך הצוללת. הצוללת, צללה והפצצה נשטפה אל הים.

 הצוללת "תרשר" המשיכה במשימתה. היא ניסתה לתקוף ספינות נוספות במפרץ טאראנטו, אך ללא הצלחה. ב-3 במרץ 1942 חזרה הצוללת אל נמל אלכסנדריה. מפקד הצוללת דיווח על טיבוע של הספינה. לאחר המלחמה התברר כי אכן ב-16 בפברואר 1942, תקפה הצוללת את הספינה הגרמנית Arkadia. כל 4 הטורפדו ששוגרו לעבר היעד החטיאו. במסעה זה "תרשר", לא הטביעה אף ספינה. זה היה המסע הלא מוצלח היחיד של הצוללת. במשימותיה האחרות במהלך המלחמה היא הטביעה 16 ספינות (גרמניות, איטלקיות וצרפתית של וישי).

 בסיום המשימה מילא מפקד הצוללת דו"ח על פעילותה וציין לשבח את רוברטס וגולד. הדו"ח הגיע אל אדמירל אנדרו קנינגהם (Andrew Browne Cunningham) מפקד הצי הבריטי בזירת הים התיכון. הוא התרשם מאוד מגבורתם של רוברטס וגולד, והמליץ בפני הועדה האחראית על הענקת עיטור "צלב ויקטוריה" להעניק את העיטור לשני הצוללנים האמיצים. ב-5 ביוני 1942, פירסם העיתון "London Gazette" את צו האדמירליות (מפקדת הצי), שציין כי המלך ג'ורג' ה-6 אישר להעניק לפיטר רוברטס ותומס גולד את "צלב ויקטוריה" – עיטור הגבורה הגבוה ביותר של האימפריה הבריטית. 

 פיטר רוברטס, תומאס גולד ומפקד הצוללת יו סטירלינג מקנזי המשיכו להילחם בגרמנים , עד סוף המלחמה.

יו סטירלינג מקנזי - המשיך לשרת בצי הבריטי עד 1968 והגיע לדרגת אדמירל, תקופה מסוימת היה קצין צוללות ראשי של הצי הבריטי. הוא נפטר בשנת 1996. 

פיטר רוברטס נשאר בשירות עד לשנת 1962. פרש מהשירות בדרגת Lieutenant Commander ונפטר בשנת 1979.

תומאס ויליאם גולד השתחרר בשנת 1945 מיד עם תום המלחמה. כעבור שנה התגייס שוב, הוסמך לקצונה והיה מדריך צוערים במשך כמה שנים, ושוב פרש מהשירות. בחייו האזרחים התקשה במציאת מקום עבודה, בלא מעט מקומות חששו שלא יוכלו "לשלוט" באיש בעל עיטור כה רם. הוא נאלץ להחליף לא מעט מקומות עבודה ו"זכה"  לכותרות בשנות ה-60 בסגנון: "זוכה צלב ויקטוריה מתקיים בדוחק מדמי אבטלה". בשנות ה-90 עמד בראש אגודת צוללני הצי הבריטי. נפטר בשנת 2001.