פרשת טופויה (Topolya) - פעולת חילוץ מורכבת ונועזת
פעולת החילוץ המורכבת והנועזת ביותר לשחרור אסירי המחתרת החלוצית בוצעה בעיירה טופויה (Topolya). הפרשה החלה כאשר מימיש (יצחק הרבסט, Herbst Imre) ואשתו יהודית (יוצי, Juci), בשיתוף עם חברי 'הנוער הציוני', ניסו למצוא נתיב בריחה ליד סגד (Szeged), בתחילת יוני 1944. כבר ברכבת זוהו חברי הקבוצה על ידי הז'נדרמרים ההונגרים. הם הובאו לסגד ונחקרו בידי הריגול הנגדי ההונגרי, ואחר כך גם בידי הגסטפו. לאחר כמה ימי עינוים הצליחו מימיש, יוצי והנס (Hans), חבר 'הנוער הציוני', לברוח מהמעצר, אך נתפסו שנית. מימיש הצליח לברוח, כשיריות נורות בעקבותיו. יוצי, הנס ושאר חברי הקבוצה הועברו למחנה ריכוז שבעיירה טופויה. ציפי שכטר (Sechter Cipi) מספרת את שאירע בהמשך:"מימיש המסכן, קשה היה לו לשאת את הדבר, שהוא נמלט והיא נלכדה. כמטורף התרוצץ והיכה על לוח לבו. 'אגואיסט אני!' התייפח, 'לולא דאגתי כל כך לנפשי, לו עזרתי לה, הייתה אולי גם היא ניצלת!' …ידעתי שאם לא יתרחש נס ויהודית לא תינצל, גם מימיש אבוד: עצביו נתערערו לחלוטין. והנה, לפני יומיים הופיע בסגד מילאן (Milan), סרבי שהתגייס לגסטפו. אינני יודעת מה הניע את יהודית לתת אמונה בו. הוא אמר לה בחשאי שהוא פרטיזן של טיטו שנשלח לעבוד בגסטפו. 'הבי הכתובת לפיה אמצא את בעלך או ידידך, אני אציל אותך. תוכנית מוכנה אתי'. יהודית האמינה לו. מכות ועינויי מוות לא הועילו אצלה בכלום. אך למילאן גילתה. ידעה, כי אסור לה להמיט אסון עליו ועלינו, אבל נתמלאה בתקווה אחרונה ומסרה לו את כתובתנו.הופעתו העמידה אותנו במצב קשה. הייתה ברירה אחת בלבד, ללכת עם מילאן. וכי מי יכול היה להציע לברוח ולהשאיר את יהודית לגורלה? ואולי טובות הן כוונותיו של מילאן? סימן טוב לזכותו - הוא לא עשה דבר לרעתו של מימיש. אמנם ייתכן כי מנסה הוא לגלות את המנגנון שלנו כולו. מובן שיש להיזהר, אך גמרנו בלבנו: יש ללכת ולהציל את יהודית". ההתלבטות הייתה קשה. מימיש אמנם הכיר את מילאן, אך לא הייתה הוכחה שלא מדובר במלכודת. גם בקשתו של מילאן לקחת עמו לפעולת החילוץ בחורה נוספת עוררה חשדות. לבסוף הוחלט לקחת סיכון. מילאן צויד בניירות מזויפים ובכסף לצורכי שוחד. ציפי שכטר הצטרפה אליו לפעולה. בדרך הציג בפניה את תוכניתו: היא תוצג כגיסתו הצעירה המחפשת לה עוזרת בית, ידידיו מהגסטפו יציעו לה את אחת האסירות. הם ייכנסו יחד לתאים לבחור אסירה מתאימה ויבחרו ביהודית.מילאן התגלה כדובר אמת: התוכנית פעלה על פי התכנון.
ילאן (Milan), איש הגסטפו הסרבי שהחליט לסייע בחילוצם של אנשי המחתרת, צרף אליו את ציפי אגמון (טייכמן) - כשהיא מתחזה לגיסתו המחפשת לעצמה עוזרת בית חדשה - ושניהם הגיעו לבית המעצר כדי לנסות ולשחרר את יהודית הרבסט (יוצי, Herbst Judit). בשעת ארוחת הערב שנערכה בחברת אנשי הגסטפו, הוצע לציפי לבחור לה את אחת העצירות כעוזרת בית."נכנסנו לתא בלוויית כמה אנשי גסטפו. הרס"ר צעק בקול מקפיא דם: 'יהודיה ארורה הרוצה להיות משרתת, להתייצב!'כשהתרגלו עייני לאפלולית שבתא, הזדעזעתי. על הרצפה רבצו או ישבו נשים בלא צורת אדם. על פני כולן היו מכות טריות. בקרעי שמלותיהן ובידיהן ניסו להסתיר את מערומי גופן. שערותיהן פרועות ופה ושם גם תלושות ועקבות דם סימנו את המקום שפעם היה מכוסה בשיער. והעיניים, העיניים האלה בהן רטט השיגעון: עיניים גדולות, ירוקות, חומות, כחולות, וכולן בלא ברק חיים. עיניים קמות, אך עוקבות בבעתה אחר כל זיע של הנכנסים. נשים יהודיות שלמענן תם ונשלם כבר מעגל החיים. אמנם הן נושמות עדיין, עוד הדם דוהר בעורקים, כי טרם הגיעה שעת חיסולן הגופני השלם. הן עוד חייבות לשמש נושא להתעללות סדיסטית של הנאצים.אף אחת לא זעה. שלושים זוגות עיניים ננעצו בנו, אף אחד מהן לא עשה סימן חיים. המילים האלו שיצאו מפיו של הרס"ר, ודאי לא חדרו לתוך ההכרה - רק הקול חדר, זו הקריאה הידועה שלאחריה השוט, המלח על הפצעים ומכות, מכות, מכות...פתאום ניצת אור בזוג עיניים חומות. אור יוקד, צורב. כמעט שפרצתי בקול: יהודית, אך מילאן שעמד לידי, לחץ את זרועי בחוזקה. יהודית, בעלת הקומה הזקופה, שמצחה הגבוה הביע ביטחה, יהודית, שעל ידה תמיד הרגשתי את עצמי קטנה ולא בטוחה, היא שראתה עולמות, שליחת סטודנטים מפראג למוסקבה, ידענית בסוציאליזם ובכלכלה - עתה היא מוכה ככלב, אין להכיר את פניה המלאים כתמי דם קרוש, יחפה וצנופה בסחבותיה, ודאי לא יכלה לנעול את נעליה לרגליה הנפוחות. היא ראתה אותי וידעה, כי נס עומד להתרחש. ניסתה לקום, אך כוחותיה לא עמדו לה.- הטובה היא בעינייך? - שאל הסמל.- כן - עניתי בקול חנוק.- אולי נמצא אחרת במצב טוב יותר?- הנח - התערב מילאן - כולן שוות. זו נראית חזקה למדי.- קומי ארורה - פתח מילאן ובעט בה - קומי - ולא, ניקח אחרת...הנסיעה עברה בשלום. קיבלתי תעודה מהגסטפו, כי אני מובילה את היהודיה לעבודה".