מבצע לפיד - OPERATION TORCH - נחיתת בעלות הברית בחופי צפון אפריקה.

ב-20 ביוני 1942 נפל נמל טוברוק לידי רומל, ובראשית יולי הגיעו כוחותיו לאל עלמיין, מאיימים לכבוש את מצרים  ולהשתלט על תעלת סואץ. 

ב-28 ביוני 1942, פתחו הגרמנים בהתקפה בדרום רוסיה ואיימו להשתלט על אזור הקווקז, ומאגרי הנפט שבו ועל נתיב התעבורה על נהר הוולגה,  ובכך לפגוע פגיעה חמורה במאמץ המלחמה של ברית המועצות.

סטלין לחץ על בעלות הברית המערביות לפתוח "חזית שנייה" נגד גרמניה הנאצית, כדי לגרום להעברת כוחות גרמניים מהחזית הסובייטית מערבה. צ'רצ'יל ורוזוולט, בראית המצב שעלול להביא להתמוטטות ברית המועצות ולכיבוש המזרח התיכון בידי כוחות הציר, הנחו את ראשי המטות המאוחדים של בריטניה וארצות הברית לפעולה. 

הרעיון היה מבצע נחיתה בחופי צפון אפריקה (שקיבל את שם הקוד "מבצע לפיד"), כצעד ראשון בתכנית לפלוש לאירופה מדרום, דרך סיציליה ואיטליה. 

הגנרל אייזנהאואר קיבל את הפיקוד על המבצע וקבע את מפקדתו בגיברלטר.

התכנית היתה לנחות במרוקו ואלג'יריה, שהיו תחת שלטון של צרפת של משטר וישי ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית. במרוקו היו כ -60,000 חיילים צרפתים עם צי בקזבלנקה. ההנחה היתה כי ניתן יהיה להשתלט על אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו בכמות נפגעים קטנה, לאחר נחיתה אמפיבית, בשלושה אתרים - קזבלנקה, אוראן ואלג'יר.

כוח המשימה המערבי, עליו פיקד מייג'ור ג'נרל פטון, מנה 35,000 חיילים, יועד לנחות ליד קזבלנקה, בסאפי, רבאט ומהדיא (Safi, Rabat and Mehdia). 

כוח המשימה המרכזי בפיקודו של מייג'ור ג'נרל לויד פרדנדאל, מנה 18,500 חיילים, יועד לנחות באוראן (Oran).

כוח המשימה המזרחי, בפיקודו של הגנרל ריידר, מנה 20,000 חיילים, יועד לנחות באלג'יר 

הנחיתות החלו לפני עלות השחר ב -8 בנובמבר 1942, ללא הפצצה אווירית או הפגזה ימית מוקדמת, לאחר הערכה שהכוח הצרפתי לא יתנגד לנחיתות. תקווה זאת התבדתה כשסוללות חוף צרפתיות הפגיזו את ספינות תובלה של בעלות הברית, כמו גם אש הצלפים הצרפתים. התגובה היתה תקיפת מטוסי קרב F4F Wildcat של הצי האמריקאי, אשר המריאו מנושאת המטוסים USS RANGER.

פאטון כבש את קזבלנקה ב -10 בנובמבר, ללא התנגדות.

באוראן אתר הנחיתה לא נבדק כראוי, ובנחיתה גילו שהמים רדודים, ונזק נגרם לכמה מכלי הנחיתה. במקביל, ניסו כמה ספינות מהצי הצרפתי לתקוף את צי הפלישה של בעלות-הברית, אך עד מהרה הן הוטבעו או הוברחו. אוראן נכנעה ב -9 בנובמבר לאחר הפגזה של ירי תותחים מספינת קרב בריטית. רג'ימנט הצנחנים 509 של צבא ארה"ב כבש שני שדות תעופה ליד אוראן.

הנחיתה באלג'יר סייעה ל"ניסיון הפיכה" בעיר על ידי כוחות שתמכו בבעלות הברית (ראו תיאור פעילות המחתרת בראשותו של ז'וז'ה אבולקר), לכן, ממשלת וישי באלג'יר הייתה יותר מוטרדת מניסיון ההפיכה מאשר מפלישת בעלות-הברית על החופים. ב- 18.00 נכנעה העיר לבעלות הברית.

הנחיתות בכל שלושת החופים היו מוצלחות ביותר. ההתנגדות של הכוחות הצרפתים הייתה מינימלית, כמו גם כמות הנפגעים של בעלות הברית - 1,469 נפגעים לכוחות בעלות הברית (עד 11 בנובמבר). כוחות הצבא והצי הצרפתיים במרוקו ואלג'יריה ספגו כ-3500 נפגעים במסגרת ההתנגדות לנחיתות הכוחות הפולשים. במהלך המבצע הצליחו בעלות הברית להשתלט על רוב השטח של מושבות צרפת בצפון אפריקה (למעט מזרח תוניסיה), ולהפוך אותן לבסיס להמשך המבצעים של בעלות הברית בתוניסיה ובזירת הים התיכון. 

כיבוש מרוקו ואלג'יריה על ידי כוחות בעלות הברית, ודרישות המערכה בתוניסיה, חייבו הקצאת כוחות ניכרים של הוורמאכט והיערכות מחודשת של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, כולל העברת 400 מפציצים ארוכי טווח מהחזית המזרחית לזירת הים התיכון. בראשית 1943 רבע מכוחו של הלופטוואפה הוקצה לזירת המזרח התיכון, פי שלושה מהכוח האווירי הגרמני שהוקצה ללחימה באזור זה שנה וחצי קודם לכן. לאחר איחוד כוחותיהם, עברו בעלות הברית לתוניסיה.

בעקבות הצלחת מונטגומרי באל עלמיין בנובמבר 1942, החל "קורפוס אפריקה" של רומל, בנסיגה מערבה, כשבעורפו המערבי התקדמו האמריקאים והבריטים. למרות מצבו, הכוח הגרמני גרם לקרבות קשים, במיוחד במעבר פאיד ובמעבר קסרין (Faid Pass and Kasserine Pass). 

ב- 7 במאי 1943 נכנע קורפוס אפריקה והדרך לפלישה לאירופה, מדרום, נפתחה.

תרומתם של יהודי אלג'יריה למבצע:

ביוני 1940 ,כתשעה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם, נכבשה צרפת על ידי הנאצים. הם שלטו ישירות בצפון המדינה, ובדרום המדינה הותירו את השלטון בידי בידי משטר וישי , שהוחל גם על אלג'יריה, שהייתה חלק בלתי נפרד מצרפת. מי שסבלו במיוחד מהשינוי הזה היו יהודי אלג'יריה שאזרחותם הצרפתית - נשללה מהם, חלק מחוקי הגזע הנאציים, הוחלו עליהם ודרבנו התפרצויות אנטישמיות, הן מצד התושבים המוסלמים והן מצד התושבים הצרפתים. בתגובה לכך, יזמה קבוצת סטודנטים יהודים הקמת מחתרת, שתגן על זכויות היהודים. ותתמוך בצרפת החופשית בעיר אלג'יר. סיפור הכיסוי שלהם היה חברות במועדון כושר בבירה אלג'יר. המחתרת כללה כ- 400 חברים ומפקדה היה ז'וז'ה אבולקר.

בליל נחיתת כוחות בעלות הברית באלג'יר ב- 8 בנובמבר 1942 השתלטו כוחות המחתרת על מוקדי שלטון וישי בעיר, כמו בית המושל, המשטרה, מכבי האש, הרדיו ועוד, וסללו את דרכן של בעלות הברית לכיבוש העיר ללא קרב ולהרחיב את אחיזתם והשתלטותם על אלג'יריה.