אייטינגון נחום איסאקוביץ' (Isakovich Eitingon Naum)
גנרל- מאיור למודיעין וביטחון המדינה של ברית-המועצות (1981-1899)
מאת ברוך בן נריה
במערכות הצבאיות, המודיעיניות והביטחוניות הסובייטיות שהתפתחו מהמהפכה הבולשביקית (1917) עד תום מלחמת העולם השנייה (1945), שירתו יהודים לא מעטים בתפקידים מגוונים, מן הדרג הזוטר עד לתפקידים הבכירים ביותר.
נחום אייטינגון היה אחד מאנשי הביטחון והמודיעין הבכירים, המיומנים והקטלניים ביותר של השירותים החשאיים הסובייטים, שתכנן וביצע כמה וכמה מבצעי התנקשות (סיכול ממוקד), מודיעין וחבלה.
הוא יליד העיר שקלוב בבלורוסיה, ממשפחת מחסנאי יהודי במפעל לנייר.
אייטינגון סיים שבע שנות לימוד בבית הספר למסחר, וב-1917 הצטרף למפלגה הסוציאל- רבולוציונרית. בהתאכזבו מה-SR, שדגלה בהמשך המלחמה בגרמניה, הוא עזב אותה וב-1918 הצטרף לבולשביקים.
אייטינגון החל לפעול במסגרת "ועדת החירום הכלל רוסית" בוועדת המזון המחוזית, שתפקידה היה להחרים מזון ורכוש מ"בורגנים" ולהעבירם לציבור ולמוסדות עירוניים שרעבו בגלל מלחמת האזרחים וחוסר הספקה סדירה.
הוא השתתף באופן פעיל בדיכוי מרד איכרים מקומי, בקרבות הגנה על העיר מוגילב, בדיכוי מרד שפרץ ביחידות הצבא האדום, ואף לחם ב"לבנים" והתקבל כחבר המפלגה ב-1919.
עם הזמן מונה לקצין מודיעין וביטחון המדינה ולסגן ראש ה-VCHK המחוזית. הוא השתתף במבצעי סיכול החדירות וההסתננויות ובמבצעי מיגור של כנופיות פליליות, ובמהלכם נפצע ברגלו פציעה קשה. מסופר שכאשר עמדו הרופאים לכרות את רגלו, בשכבו על שולחן הניתוחים, "שכנע" אותם באיומי אקדח שלא לכרתה ונשאר צולע לכל החיים.
לאחר תפקוד מעולה הועבר ל"מחלקה המזרחית" במנהלת המבצעים החשאיים (SOU), שהייתה חלק מ"המנהלת הפוליטית הראשית של המדינה". הוא מונה למדור 3 והגיע לתפקיד רמ"ד. ב-1923 נתקבל לאקדמיה הצבאית ולמד בפקולטה ללימודי המזרח.
בסיום לימודיו הועבר ל-INO, שהרמ"ח שלה מאיר טריליסר היהודי נחשב בעיני מומחים למייסד ולמעצב של שיטות הפעולה של מודיעין החוץ הסובייטי.
מדור חו"ל, החשוב במדורי המחלקה, עסק בפעילות מודיעינית גלויה וחסויה באמצעות שלוחות מודיעיניות שהוקמו בשישה מרחבים גאוגרפיים. ב-1925 שוגר אייטינגון לסין של שנות ה-20. הוא הגיע לשנחאי בכסות סגן קונסול. כשמונה לראש שלוחת חרבין עלה בידו לגייס כמה סוכנים מקרב הקצונה "הלבנה" ולבצע את חיסול ג'אן דזו לין, השליט הסיני המקומי.
את מבצע ההתנקשות ביצעו אייטינגון וראש השלוחה החסויה של המודיעין הצבאי בחרבין, ואילו החשדות בעניין זהות המבצעים הופנו כלפי היפנים. ההתנקשות בוצעה בהנחת מטען חנ"מ רב-עוצמה מתחת לפסי רכבת, והוא פוצץ בעת שחלפה הרכבת ובה השליט הסיני. כיוון שאבטחת הרכבת ותוואי המסילה היו באחריות צבא יפן, התחזקו החשדות שמבצעי ההתנקשות פעלו בהוראת ראשי צבא יפן בסין.
ההיסטוריונים של שירותי המודיעין טרם באו לכלל מסקנה סופית באשר לזהות המתנקשים, אף שבמשפטי פושעי המלחמה היפניים בטוקיו (1946) האשימה התביעה את הצמרת הצבאית היפנית ברצח ג'אן דזו לין.
לאחר החיסול והחיפושים שביצעה הבולשת הסינית בקונסוליה בחרבין, נקרא אייטינגון לשוב למוסקבה. עם הזמן מונה לסגנו של יעקב סרבריאנסקי היהודי, ראש יחידה מסווגת ביותר, "יחידת יאשה" שבפיקודו הישיר של יו"ר ה-OGPU. היחידה המקבילה למחלקת החוץ הוקמה ב-1930, ובמסגרתה היה על סוכני המודיעין לחדור לעומק יעדים צבאיים- אסטרטגיים ולבצע מעשי טרור וחבלה במצבי מלחמה ורגיעה.

כוח ומעמד והתנקשות בטרוצקי
בתחילת שנות ה-30 שוגרו אייטינגון וסרבריאנסקי לארצות-הברית כדי להקים רשת מודיעין בקרב המהגרים הסיניים והיפניים שניתן לגייסם למבצעים נגד יפן, באזורים ששלטה בהם בצפון סין ובמרכזה.
ב-1933, לפי הוראת רמ"ח החוץ לשלוחות, לעבור לשיטות עבודה חסויות, מוּנה אייטינגון לרמ"ד מודיעין חסוי. בתקופה זו היה פעיל מאוד ויצא לשליחויות ומשימות בארצות-הברית, בסין, באיראן ובגרמניה.
באותה שנה הכיר אייטינגון את פאבל סודופלאטוב, אחד מאנשי המודיעין הבכירים והמתוחכמים ביותר של ברית-המועצות. סודופלאטוב נהיה למפקדו שנים רבות, ובהן אין-ספור משימות ותפקידים.
אייטינגון מונה לסגנו של אורלוב (הקצין הבכיר של הנ-ק-ו-ד בספרד) ובתפקידיו היה להפעיל יחידות גרילה ופעולות חבלה בעורף צבא פרנקו במסגרת משימות השלוחה הסובייטית בספרד.
בין השאר, על-פי הוראה ממוסקבה, ביצע אורלוב בחשאי את מעצרו של נין, מראשי המורדים, בהעבירו מסמכים מזויפים לממשלת ספרד שתוכנם הראה על שיתוף פעולה כביכול בין POUM לבין הפלנגות של פרנקו. אורלוב חקר את נין והוציאו להורג, ובסתר קְברו בצד הכביש. במהלך מלחמת האזרחים חיסלו אורלוב ואנשיו ובהם אייטינגון, לא מעט חברי מפלגות אופוזיציוניות שלא התיישרו עם הקו של סטלין.
משערק אורלוב מונה אייטינגון לראש שלוחת ספרד ופעל במציאות מורכבת של התמוטטות המשטר הרפובליקני. לקראת סופה של מלחמת האזרחים ב-1939 עבר עם קציניו לברצלונה, ושם הצליח לגייס כמה סוכני מודיעין מקרב הטרוצקיסטים והאנרכיסטים ומקרב שרי ממשלת ספרד המתפוררת. הגיוס "האיכותי" היה רמון מרקאדר, שביצע בהנחיית אייטינגון את רצח טרוצקי באוגוסט 1940. אייטינגון ארגן את מבצע המעבר לצרפת של ראשי הרפובליקה, ראשי המפלגה הקומוניסטית הספרדית והיועצים הסובייטיים, ומשם לברית-המועצות.
לסטלין דווח כי אייטינגון ואנשיו בזבזו חלק ממלאי הזהב שנמסר לידיהם, ועל כן ניתנה הוראה לברר כיצד ולאן נעלמו סכומי כסף גדולים. במברק תשובה כתב אייטינגון כי "אינני פקיד ולא רו"ח, הגיע הזמן שהמרכז יענה על שאלת האמון בי ובחברים הספרדיים שיום-יום מסכנים את חייהם במלחמה אנטי-פשיסטית". התשובה כנראה סיפקה את סטלין. הבירור הופסק ושארית הזהב נוצלה להקמת רשתות מודיעין בצרפת, במקסיקו ובאמריקה הלטינית.
עם שובו לברית-המועצות ב-1939 גילה אייטינגון כי רוב עמיתיו במערך המודיעין ובצבא, ובהם יהודים רבים, הודחו, נאסרו או הוצאו להורג.
על מעמדו של אייטינגון בשנים אלו מספר סודופלאטוב בספרו: "אייטינגון מיד שם לב שעוקבים אחריו ועל כן צלצל אליי וסיפר כי זה עתה שב מצרפת וביקש למסור לממונים שהוא יודע שמצותתים לו, שעוקבים אחריו, ולכן אם רוצים לעצרו שיעשו זאת מיד ושיפסיקו לשחק משחקי ילדים". סודופלאטוב הציע שיבוא אליו למשרד. הוא צלצל לראש מנהלת ביטחון המדינה וסיפר לו על אייטינגון. ראש המנהלה פרץ בצחוק ו"גינה" את התנהגותם של השירותים החשאיים. הוא הזמין את אייטינגון לביצוע משימה סודית ביותר שתוכננה בידי סודופלאטוב זמן רב: ההתנקשות בטרוצקי.
שם המבצע היה "אווזה". הניסיון הראשון בוצע ב-24 במאי 1940: צוות של 20 מתנקשים לבושים במדי שוטרים מקסיקניים בפיקודו של אייטינגון פרצו לחווילה המאובטחת שבה התגוררו טרוצקי ואשתו בפרבר של מקסיקו-סיטי, ופתחו באש לעבר חדר השינה של הזוג. קרוב ל-200 קליעים נורו, אך טרוצקי ורעייתו שהסתתרו מתחת למיטה לא נפגעו.
תגובת סטלין על הכישלון הייתה רגועה יחסית, והוא הורה לנסות שנית. אייטינגון הטיל את המשימה על מרקאדר, הקומוניסט הצעיר שהצליח לרכוש את אמונו של טרוצקי לאחר שחיזר אחר מזכירתו. באחד מימי אוגוסט הוא הביא מאמר שכתב על מצב המהפכה בעולם, כדי שטרוצקי יעיין בו ויחווה דעה. תוכנן שכאשר יישארו לבדם יירה בו באקדח. אך בשל תקלה (אי-יור) הכה את טרוצקי במקוש מטפסי הרים שהסתיר מתחת למעיל, וטרוצקי מת בבית החולים. מרקאדר נלכד ונדון ל-20 שנות מאסר, והוא ריצה את עונשו בכלא מקסיקני. בתחילת שנות ה-60 שב לברית-המועצות ועוטר בעיטור "גיבור ברית-המועצות".
אייטינגון הצליח להימלט לארצות-הברית עם חלק מהצוות, בנצלו את קשריו בקהילה היהודית של ניו-יורק, שם השיג מסמכים ודרכונים חדשים.
זמן קצר לפני המתקפה הגרמנית שב לברית-המועצות דרך סין. עם שובו התקבל בכבוד רב, הוענק לו עיטור "לנין" והוא מונה לסגן ראש מנהלת 1 (מודיעין) במשרד לביטחון המדינה. הנשיא קאלינין העניק לו את העיטור הגבוה, ובלי ספק, בהוראת סטלין, אמר לאייטינגון: "זכור, מה שלא יקרה, השלטון הסובייטי ידאג לך ולמשפחתך".
אייטינגון מונה לסגן מפקד של יחידה מיוחדת לחבלה ולוחמה זעירה "בעורף האויב" - על גבול גרמניה, והמשיך להתנקש במטרות מועדפות.
בשובו למוסקבה מונה אייטינגון לסגנו של סודופלאטוב, ראש מנהלת 4 שהוקמה ב-1942 מתוך מטרה להרחיב את פעילות יחידות הפרטיזנים וצוותי החבלה בעורף הגרמנים. אייטינגון מילא תפקיד מפתח בניהול מבצעי הונאה נגד המודיעין הגרמני באמצעות שידורי קשר-רדיו. המבצעים כונו "מונסטיר" (מנזר) ו"ברזינו". לצדו פעל הקולונל מקלארסקי מיכאיל היהודי.
מטרת המבצעים הייתה לחדור אל מערכת המודיעין הגרמנית ולהעביר מידע "מבושל" ומטעה מ"ארגון כנסייתי מלוכני מחתרתי" שפעל כביכול מתוך מנזר שליד מוסקבה. "היינה" נלכדו ואולצו לשתף פעולה ולהמשיך את משחק השידורים. לצורכי הפיקוד העליון של הצבא האדום שוגרו ושולבו גם ידיעות אמת.
ל"מידע" שהעביר האבוור לפיקוד העליון של הצבא הגרמני, היה תפקיד חשוב בהטעיית הגרמנים קודם שהחלו מבצעי הצבא האדום במערכות סטלינגרד ב-1942 וקורסק ב-1943.
על מבצעי הרדיו הוענק לסודפלאטוב ואייטינגון עיטור "סובורוב" דרגה 2. עיטורי "סובורוב" ו"קוטוזוב" הוענקו בדרך כלל למפקדי עוצבות גדולות כחזית, ארמיה וגיס, על פעילות ברמה אסטרטגית שניכרות בה "תכונות מצביא".

עם תום המלחמה
לאחר סיום מלחמת העולם, בתקופת המלחמה הקרה ועם תחילתו של המירוץ הגרעיני בין ארצות-הברית לברית-המועצות, המשיך אייטינגון בתפקיד סגנו של סודופלאטוב במחלקת S, שתפקידה היה להשיג מודיעין על הפצצה והטכנולוגיה הגרעינית האמריקנית. הוא פיקח על מחצבי אורניום בבולגריה,ששימשו להפעלת הכור הגרעיני הראשון של ברית-המועצות.
בה בעת נמצאו בשטח ברית-המועצות מאגרים גדולים של אורניום איכותי. על מנת להסתיר זאת ביצע אייטינגון מבצע הונאה "מתוחכם", שבו המשיכה ברית-המועצות לצרוך את האורניום הבולגרי. באופן זה הטעה את האמריקנים זמן רב.
עם תחילת מלחמת קוראה ב-1950 ועם הידרדרות היחסים בין ארצות-הברית לברית-המועצות, הוקמה הלשכה מס' 1 במשרד לביטחון המדינה. תפקידה היה לפעול פעילות חתרנית בחו"ל ובמדינות המערב. כמו בפעמים הקודמות, מונו סודופלאטוב ואייטינגון לעמוד בראש הלשכה. בשנים האחרונות פורסמו ברוסיה כתבות תחקיר על הלשכה ופעילותה, ובהן נטען שאנשי הלשכה עסקו בחיסולים של אישים שהיו לדעת ממשלת ברית-המועצות סכנה למשטר.
כשנעצר בתחילת שנות ה-50, מסר אייטינגון בחקירה שהוא היה נוכח במעבדה הסודית בשעת ניסויים בבני אדם וכי ראה כיצד משתמשים ברעלים. לדבריו, הרעלים נוסו על ארבעה אנשי גסטאפו שנדונו למוות על מעשי השמדה בברית-המועצות בזמן המלחמה.
עם החלת מדיניות האנטישמיות ב-1947 ופיטורים המוניים של יהודים במערכות הצבא והביטחון, התלונן אייטינגון בפני סודופלאטוב על רדיפת קרובי משפחה במוסדות רפואיים, והוא היה משוכנע שהאנטישמיות היא מרכיב משמעותי במדיניותה של ממשלת ברית-המועצות.
סודופלאטוב כתב בזיכרונותיו כי ב-1951, עם קצינים יהודיים בכירים במערכת לביטחון המדינה, נעצרו גם קצינים בכירים שאינם יהודים, שהואשמו בהחזקת רעל ובקשירת "קשר ציוני שמטרתו תפיסת השלטון בברית-המועצות וחיסול ההנהגה הפוליטית כולל סטלין".
הודאותיהם בחקירות הוצאו בעינויים קשים. חלק מהרופאים היהודיים שנעצרו הוצאו להורג בלי שידעו כלל על הפעילות הסודית של מייראנובסקי ומעבדתו. אייטינגון עם אחותו סוניה, רופאה במקצועה, הואשמו בתכנון רצח מנהיגי ברית-המועצות. סודופלאטוב ניסה להגן על ידידו בטענה שלא ידוע לו על הפעילות החתרנית של אייטינגון וכי לא הוא הדריך את הרופאים כיצד לחסל את סטלין, וכי הוא משוכנע ביושרו ובמקצועיותו.
אשר לאחות, סודופלטוב הציג עמדה דומה אל מול הטענות ש"סירבה לטפל בחולים רוסיים וטיפלה בחולים יהודיים בלבד". לאחר זמן סודופלאטוב נעצר אף הוא, ועמו כמה גנרלים ובהם יהודים כמו משיק, מילשטיין, שהועמדו לדין או פוטרו מן השירות.
אייטינגון נדון ל-12 שנות מאסר. בהופעתו במשפט טען: "אינני איש בריה אלא איש המפלגה שמילא את כל ההוראות שהטיל עליי הדרג המדיני והמפלגתי". הוא שוחרר מן הכלא ב-1964 ונפטר ב-1981.
אייטינגון היה נשוי לחמש נשים, מהן שלוש יהודיות וקצינות מודיעין. מנישואיו נולדו לו ארבעה ילדים. טיהור שמו נעשה באופן רשמי רק ב-1992, לאחר שחדלה ברית-המועצות מלהתקיים. בשנת 2000, כ-55 שנה לאחר הניצחון על גרמניה הנאצית, הוחזרו למשפחתו עיטוריו שהוחרמו כ-47 שנה לפני כן: שני עיטורי לנין, שניים של הדגל האדום, אחד של הכוכב האדום, עיטור סובורוב דרגה 2, עיטור "מלחמת המולדת הגדולה" ומדליות נוספות.
לסיום, נצטט מדבריו כפי שהובאו בספרו של מפקדו וידידו סודופלאטוב:
"במערכת שלנו יש רק אפשרות אחת, שאף היא איננה כלל בטוחה, כי אדם לא יסיים את ימיו בבית הכלא . אסור להיות יהודי או גנרל לביטחון המדינה".