על חוויותיו סיפר דן לנר:

"...באפריל 1944 המראתי מבארי והייתי הצנחן היחיד על המטוס. לפני צאתי עשיתי הכרה עם האזור אליו אצנח ע"י לימוד מדויק של המפה. הוטל עלי ליצור קשר עם המחתרת האוסטרית, לבצע פעילות מודיעינית עבור הבריטים, ולחפש אחר יהודים שנותרו בחיים בצפון איטליה ואוסטריה. עדין לא ידענו שכל יהודי האזור הושמדו. הטייס פחד להנמיך, והוריד אותי בגובה 11 אלף רגל, והצניחה ארכה מאוד. פרטיזנים מחיל טיטו אמורים היו לקבל אותי - הבאתי להם ציוד רב, אך לא נראה איש. כל הלילה חיכיתי. לפנות בוקר התחלתי לנוע. התקרבתי לבית ושמעתי קול: סטוי ! השתטחתי וחיכיתי...כשהעיר היום התקרבתי עם הטומיגן שלי אל הזקיף, בידו היה רק רובה, ואמרתי לו מי אני. הכוכב האדום שנעוץ היה בכובעו אישר לי , שהגעתי אל הפרטיזנים...". "...הצטרפתי לפרטיזנים של טיטו. הייתי הארץ - ישראלי היחידי והבריטי היחידי באזור הזה. בעזרת הפרטיזנים הגעתי לדרום אוסטריה ושם ביליתי עד שהבריטים הוציאו אותי בדצמבר 1944 מהאזור ע"י אווירון מיוחד... כל אותו זמן לא הצלחתי למצוא יהודים. הפרטיזנים קבלו אותי יפה ...מבחינה בריטית מלאתי את שליחותי על הצד הטוב ביותר. מכיוון שהרבה יהודים לא נשארו בסביבות בהן פעלנו, לא עשיתי דבר למען היהודים... המחתרת הפרטיזנית, אשר אגב היתה קומוניסטית לגמרי, היתה לי לעזר רב בעבודה זו."