סיפור יוצא דופן שהביא סימון שכטר, מתוך ספרו של הפרטיזן - ליאוניד ברנשטיין, אודות שני יהודים, פרטיזנים ולוחמיֿ מחתרת. גריגורי וולשטיין, יהודי פולני שבקרב חבריו היה ידוע בשמו הבדוי זיגמונד ז׳ולקובסקי ובצבא הגרמני מוכר כלקאוס קרלסון ומיכאיל אימאס, פרטיזן בגדוד על שם פוז׳ארסקי.

"אצילים מלאי כבוד"

תחנת הרכבת של העירייה הפולנית סאנוק הייתה מלאה באנשים. בתחנה עמדה רכבת ארוכה הומה בחיילי וורמאכט שהיו בדרכם לחזית. היה זה קיץ 1944 והחזית כבר לא הייתה רחוקה מהעייריה הפולנית המנומנמת. הרציפים התמלאו בגרמנים שניסו לנצל את העצירה בכדי לעשן, לחטוף משהו במזנון התחנה או לפלרטט ולו מעט עם מוכרת הכרטיסים בקופה. 

קצין גרמני יפה תואר בעל תווי פנים אריים למהדרין צעד לאורך הרציף, כמחפש את הקרון שלו. בידו החזיק מזוודה. לפתע כף יד עוטה כפפה שחורה הונחה על כתפו. הקצין הסתובב וראה שמולו ניצב קצין גרמני במדים שחורים.

״לא לימדו אותך להצדיע לקצין בכיר ממך?״ - נשאל. הקצין הצעיר זיהה מיד את המדים של אוגדת הטנקים ״לגיון קונדור״. הוא גם זיהה את סמל הזהב של חבר המפלגה הנציונל סוציאליסטית, סמל שהוכן בפקודתו האישית של היטלר וחולק רק ל100 אלף המתפקדים הראשונים למפלגה. נשמתו של הקצין הצעיר נעתקה. הוא הצדיע, מנסה לכבוש את החיוך. הם לחצו ידיים והתרחקו אל עבר קצה הרציף. 

״שמח לראות אותי?״ - שאל הקצין הבכיר. -״לא התראינו כמעט שנה.״ הקצין הצעיר חייך והנהן בראשו. הם המתינו לרגע שסביבם לא היה אף אחד ועברו לרוסית. 

״מישה...״ - אמר הקצין הבכיר. -״הזמן שלנו קצר, הרכבת שלי עומדת לצאת.״

״זיגמונד! איזה מפגש מטורף בלוע הארי!״ - ענה הקצין הצעיר, מסובב את ראשו כלפי חבורה של קצינים גרמנים. -״ולגבי הזמן... הזמן שלהם קצר יותר.״

״כן, עקבתי אחריך מהרגע שנכנסת, ראיתי איפה שמת את מזוודת הנפץ... ולגבי המזוודה השניה... יש לי הצעה...״ - הוא לחש על אוזנו של הקצין הצעיר דבר מה. -״תמסור ד״ש לכולם בגדוד. כמה הייתי רוצה לראות אתכם שוב! המלחמה תסתיים בקרוב, אבל כל עוד אפשר לנקום - אני ממשיך.״

(קטע מתוך ״ללא אשרות ודרכונים״, ספר זיכרונות של לאוניד ברנשטיין, מפקד גדוד פרטיזנים ע״ש פוז׳ארסקי)

כך נפגשו לגמרי במקרה, באורח פלא, ביולי 1944 בתחנת הרכבת של סאנוק שני יהודים, פרטיזנים ולוחמיֿ מחתרת. הבכיר היה גריגורי וולשטיין, יהודי פולני שבקרב חבריו היה ידוע בשמו הבדוי זיגמונד ז׳ולקובסקי ובצבא הגרמני מוכר כלקאוס קרלסון. הוא בדיוק עמד לצאת עם הרכבת בחזרה לחזית, אחרי משימת מודיעין בעורף הגרמני. הקצין הצעיר היה מיכאיל אימאס, פרטיזן בגדוד על שם פוז׳ארסקי שהגיע אל התחנה בכדי לפוצץ את הרכבת הזאת.

גריגורי וולשטיין נולד בלודג׳ בשנת 1911 וכבר בגיל 17 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. היה מתאגרף נודע בעירו. כקצין במילואים נקרא אל הדגל עם תחילת המלחמה אך נפל בשבי גרמני. משם הצליח לברוח וחזר ללודג׳ ולמשפחתו. כמה ימים לאחר מכן הנאצים הכניסו אותו, את אשתו ושני ילדיו למשאית והזרימו את הגז אל תא המטען האטום. וולשטיין השכיל לנשום דרך בד ספוג בשתן וכך שרד. הוא התעורר בבור מלא גופות, כשהוא שוכב לצד אשתו וילדיו. וולשטיין יצא מהבור והצטרף למחתרת הפולנית. אחוז נקמה, הוא התגייס לוורמאכט, הפך להיות אובר-ליוטננט ולא הפסיד שום הזדמנות לנצל את מעמדו כדי לחסל גרמנים.

מיכאיל אימאס נולד ב1916 בבנדרי, במשפחתו של רוקח. עוד בילדותו הפגין כשרון לכתיבה ושפות. גם הוא נדבק בחיידק הקומוניזם ואף ישב בכלא הרומני בשל כך. התגייס לצבא האדום בשנת 1940 ואיבד בשל כך את תפקידו בעיתון ״החיים החדשים״. חודשיים לאחר תחילת המלחמה נפל בשבי ליד אומן, אך הצליח לברוח, להשיג תעודות מזויפות על שם פאבל בורשבסקי ולהתקבל לעבודה כמתורגמן בתחנת המשטרה הגרמנית. את המידע שהשיג במחתרת העביר לפרטיזנים, עד שיצא אל היערות בעצמו והצטרף לגדוד פוז׳ארסקי. למרות שצפה בהוצאות המוניות להורג של יהודים בכפרי אוקראינה, אימאס מעולם לא הסתיר את מוצאו היהודי מהסובבים אותו.

אלה היו שני האנשים שנפגשו בתחנת רכבת סאנוק ביולי 1944. הם עמדו שם, בקצה הרציף, שני יהודים במדים גרמנים, מדברים ברוסית על קץ המלחמה. שניהם היו ידועים בקרב חבריהם כאצילים - דיבורם היה רהוט, אינטלגנטי, שקט ומשכנע. הם העלו זכרונות, בין היתר מהמבצע המדהים אותו הובילו יחדיו לפני שנה, בסתיו 1943 תוך פריצה נועזת אל מטה גדוד הנדסה גרמני בגפסינו שבאוקראינה. הזוג המופלא חיסל את כל הגרמנים במטה, הצליח להימלט ממרדף של פלוגה שלמה ולהביא את הכספת אל הפרטיזנים. כך גילה הצבא האדום כיצד נראו הביצורים הגרמנים בגדה הימנית של הדנייפר, מה שהיטלר ייעד להיות הגבול המבוצר האחרון שלו על אדמת אוקראינה. צליחת הדנייפר בגזרה דרומית לעיר צ׳רקסי התאפשרה בעיקר הודות לזוג היהודים שיכולים היו להשתלב בקלות ב״ממזרים חסרי כבוד״ של טרנטינו ואף ללמד את בראד פיט דבר אחד או שניים.

הקצינים הגרמנים לחצו ידיים ונפרדו לשלום. כמה דקות לאחר מכן הצעיר שבהם, מיכאל אימאס, פסע בשלווה אל קרון הקצונה הבכירה. הוא הניח באדישות את המזוודה מתחת לכיסא, תוך שהוא מחליף בדיחות עם קצינים אחרים בדיאלקט ברלינאי טהור. אף אחד לא שם לב כיצד יצא לרגע לעשן ונעלם כלא היה. הרכבת כבר עזבה את התחנה, כאשר אובר-ליוטננט קלאוס קרלסון הופיע בריצה על הרציף. הוא התעכב במסעדה ואיחר את הרכבת. החברים שלו ב״לגיון קונדור״ ידברו עוד הרבה על מזלו של קלאוס - שכן הרכבת התפוצצה בעודה נוסעת על גשר כמה קילומטרים אחרי יציאתה מסאנוק וצנחה לתהום יחד עם כל הקצינים והחיילים שבה.

מיכאיל אימאס היה איש המודיעין ומשימות חבלה מיוחדות של הגדוד על שם פוז׳ארסקי, שפעל ביערות אוקראינה ופולין מתחילת 1943 לסוף 1944. הוא השתתף במאות מבצעים בהם נהג להתלבש כגרמני ולנצל את ידיעתו המושלמת של השפה. הוא היה צלף מדהים בכל סוגי הנשקים, נהג אופנוע נועז, בעל חוש הומור עוקצני. על חשבונו רשומות עשרות רכבות גרמניות שירדו מהפסים, שמונה בריחות משבי גרמני, שחרור מחנה שבויים שלם (תוך שהוא חודר פנימה לבוש כקצין ס.ס. ומארגן מרד בתוך המחנה) וחלק חשוב ביותר במבצע לאיתור מתקן טילי הוי-2 האימתניים ליד דמביצה. פרט לגרמנית, אימאס ידע עוד שש שפות, כתב פרוזה ושירה. אחרי המלחמה הוא חזר אל העט - עבר ללבוב והחל בקריירת כתיבה.

אימאס נהג לומר שאת איש המודיעין מסגירים שני דברים: ״פרטים קטנים או עצבים.״ והנה צחוקו המר של הגורל - האיש המוקפד, שלא פחד מאף אחד, חיסל בקור רוח מאות גרמנים במו ידיו, האיש שאף סוכן גרמני לא הצליח להגיע אליו למרות שהכריזו על ראשו פרסים בקרב הבולשת... השתכר יום אחד וטבע בנהר. ככה, סתם, באמצע יום קיץ בהיר ושליו.

נסיבות מותו היו כה מביכות, עד כי מפקדו לאוניד ברנשטיין בספרים וראיונות שונים מביא ידיעות סותרות על מותו של חברו הקרוב. הוא פשוט התבייש לספר ברבים שכך סיים את חייו הלוחם האמיץ, גיבור העשוי ללא חת.

סופו של זיגמנוד ז׳ולקובסקי הוא גריגורי וולשטיין - אינו ידוע. כל מה שנותר ממנו זו העדות של ברנשטיין. עקבותיו נעלמו בשביליה הפתולים של המלחמה הנוראית ההיא. אפילו תמונה אחת שלו לא שרדה. או שאולי כן...? אנו פונים לציבור בקריאה: אם מישהו יודע פרט כלשהו על חייו של איש זה - נודה לכם על כל פרט מידע.

בימים אלה מופק סרט (בהפקת מטאפור ותמיכת תאגיד השידור, קרן גשר, קרן רבינוביץ׳ וועידת התביעות) שבו תשוחזר סצינת חטיפת הכספת וכן פעולות נוספות של צמד הלוחמים היהודים הנועזים הללו ותביא גם את סיפורם אל התודעה הישראלית.

לינק לדף הלוחם של אימאס במוזיאון הלוחם היהודי: 

http://www.jwmww2.org/soldier.aspx?id=4993

לינק לדף הלוחם של וולשטיין באתר מוזיאון הלוחם היהודי:

http://www.jwmww2.org/soldier.aspx?id=18778