ורה אטקינס - אזרחית של מדינת אויב בצמרת המודיעין הבריטי

מאת סימון שכטר

זו האישה שהייתה ההשראה של יאן פלמינג, כשהוא עיצב את דמותה מיס מאניפני - מהגיבורות המפורסמות ביותר של סדרת סרטי ג׳יימס בונד. במלחמת העולם השניה היא הייתה פעילה מרכזית ב- SOE, מנהלת המבצעים המיוחדים של הצבא הבריטי, כשהיא בכלל לא אזרחית המדינה. 470 הסוכנים שהחדירה לצרפת שינו את גורל המלחמה. כמה מילים על יהודיה שלא השאירה אף אחד מאחור, אך נשכחה מאחורי הקלעים של ההיסטוריה היהודית.

ורה נולדה בעיר גלץ (GALATI) שברומניה בשנת 1908 בתם היחידה של מקס רוזנברג והילדה אטקינס. בשנת 1931 נשלחה לבריטניה ולמדה שם בקורס למזכירות בכירות כולל הדפסה עיוורת באנגלית וצרפתית. כבר כאן באה במגעים ראשונים עם MI6והחלה לשתף פעולה עם סוכנות הביון. בשנת 1933 נפטר אביה, ובשאיפתה לזהות בריטית, אימצה את שמה של האם – אטקינס – כשם משפחתה. ב-1937 הם עברו ללונדון, ממנה הגיעה המשפחה במקור.

אחרי שפרצה מלחמת העולם השניה ורה מצאה את עצמה במצב בעייתי. בהיותה אזרחית מדינה זרה, לא קבלה רישיון עבודה וכן אסרו עליה להתנדב לכל תפקיד בשירות הביטחון. החל מדצמבר 1941 - יום הכרזת המלחמה על רומניה - היא כבר נחשבה לנתינה של מדינת אויב. למרות הכל, היא המשיכה לקיים קשרים עם מכריה משירות המודיעין הבריטי. הם ידעו שמדובר באוצר שחבל לפספס.


בפברואר 1941 ורה החלה לעבוד כאזרחית מתנדבת במנהלת המבצעים המיוחדים של משרד המלחמה. התפקיד של היחידה היה לבצע פעולות חבלה בעורף האויב מכיוון שזו הייתה יחידה חדשה - היא הייתה צריכה להוכיח את עצמה. לא יפלא כי ורה שקעה בעבודתה מכף רגל ועד ראש. באותה התקופה האתגר המרכזי היה למצוא דרכים להחדיר סוכנים לצרפת. נכון לאביב 1941 כבר עברו 9 חודשים מאז כניעת

רפת - ועדיין הביון הבריטי לא הצליח להחדיר לשטח הצרפתי אף לא סוכן אחד!


ורה הייתה האדם האמון על הכנות להחדרתם של הסוכנים, נשאה באחריות אישית על פעילותם וניהלה עם כולם תקשורת בלתי פוסקת. היא קראה להם ״חבריי״ והייתה מעורה בכל פרטי המשימות של כל אחד מ-470 הסוכנים שהצליחה להחדיר ליבשת. במיוחד הזדהתה עם 39 הנשים שהיו הסוכנות שלה, עמוק בעורף האויב. קשה לאמוד את ההשפעה של הפעילות שלהם על מהלכי המלחמה. ההצלחות היו רבות - די לציין את השתלבות הסוכנים של אטקינס בנחיתת בעלות הברית בנורמנדי. הם היו אלה שדאגו לנתק את כל קווי התקשורת הגרמניים במרחב הנחיתה מבעוד מועד. הדבר הביא לניתוק של רבים מכוחות הגרמניים מהמפקדות שלהם, מנע את יכולת הדיווח וקבלת ההנחיות.


ובכל אותו הזמן, המשיכה ורה אטקינס להיות אזרחית של מדינת אויב. רק לקראת סוף המלחמה, אחרי השתדלות אינטנסיבית של מפקדיה, אישר משרד הפנים הבריטי את אזרחותה. הדבר אפשר לגייסה סוף-סוף באופן רשמי לכוחות המזוינים להעניק לה דרגה של רב-סרן.


למרות שקראה לסוכניה חברים, למעשה נהגה איתם כאילו הייתה אם, שהולכת עד הסוף כדי לשמור על ילדיה. היא הוכיחה זאת דווקא לאחר המלחמה, כאשר יצאה לאירופה והסתובבה בין חורבותיה, מנסה להתחקות אחר גורלם של כל אחד מ-118 הסוכנים שלה, אלה שלא שבו ממשימתם. היא הייתה מוכנה להפוך כל אבן בהריסות היבשת כדי למצוא את קברם ולהבין את נסיבות מותם. והיא אכן הצליחה ב... 117 מהמקרים! ״האנשים האלה הקריבו את חייהם למעננו״ - כתבה מאוחר יותר בזכרונותיה. - ״הייתי צריכה לתת דין וחשבון לפחות לקרובים

להם, זו הייתה חובתי המוסרית. הגיע להם לדעת.״ 

בתוך כך הגיעה עד למחנות הריכוז וההשמדה, איתרה את הבוגדים שהסגירו את חבריה - וסייעה לדאוג לסגירת החשבון הראויה עמם. העדויות שלה עמדו במרכזם של משפטים רבים שנערכו לפושעים הנאצים. כן, ורה לא התעכבה ורדפה את הצדק עד אשר נעשה. חבל שמדינה שכה אהבה התעכבה כל כך הרבה עד שנעשה הצדק גם עם אטקינס עצמה. רק ב1997, 3 שנים לפני מותה, הואיל משרד ההגנה להעניק לה את העיטור הבריטי היחיד שלה זכתה - אות מסדר האימפריה.

מקורות: