האניות עגנו במלטה מילים: צבי אנקורי לחן: לא ידוע שנת כתיבה: 11.1943 שנת הלחנה: 193X
הָאֳנִיּוֹת עָגְנוּ בְּמַלְטָה עוֹלָם רָחָב פָּנִים זָרוֹת, אֲנִי נֶחְפַּזְתִּי אָז הַבַּיְתָה פִּתְאוֹם עָמַד לִבִּי מִדְּפֹק. וְהוּא הָיָה אָז כֹּה גָּבוֹהַּ וְלִקְרָאתִי הוֹשִׁיט יָדוֹ, אֲנִי יָדַעְתִּי גַּם יָדוֹעַ כִּי הוּא יָבוֹא, כִּי הוּא יָבוֹא. כִּי אֲנִי לְבָנָה וְהוּא שָׁחֹר לָמָּה אָסְרוּ עָלַי לִבְחֹר, כִּי הוּא שָׁחֹר וַאֲנִי לְבָנָה לָמָּה אָסְרוּ לִי אַהֲבָה. אָז רֶטֶט פַּחַד אֲחָזַנִי לִבִּי הִפְלִיג כְּמוֹ בַּיָּם, לִבִּי, לִבִּי לוֹ, מֶאוּרִיצְיָנִי, כָּל עוֹד בַּלֵּב שׁוֹתֵת הַדָּם. אָדֹם הַדָּם כְּמוֹ הַחֶלֶד אִם כִּי לַגּוּף צְבָעִים שׁוֹנִים, בְּכָל מָקוֹם שָׁמַיִם תְּכֵלֶת אוֹתָן תִּקְווֹת וְיִסּוּרִים. כִּי אֲנִי לְבָנָה... האניות עגנו במלטה עולם רחב פנים זרים, אני נחפזתי אז הביתה פתאום עמד לבי מדפוק. והוא היה אז כה גבוה ולקראתי הושיט ידו, אני ידעתי גם ידוע כי הוא יבוא כי הוא יבוא. כי אני לבנה והוא שחור למה אסרו עלי לבח