תשוקת הניצים נוסח בית"ר והקומוניסטים לאחר כיבוש וילנה והקמת הגטו הצליחו נציגי רוב התנועות הפוליטיות היהודיות בגטו להניח בצד את חילוקי הדעות ולהקים מחתרת משותפת שתלחם כנגד הגרמנים - שמה של המחתרת היה פ.פ.או (ראשי תיבות ביידיש של "ארגון הפרטיזנים המאוחד"). במחתרת לקחו חלק בית"ר, השומר הצעיר, הקומוניסטים, הבונד והנוער הציוני. יוסף גלזמן, נציב בית"ר ליטא לשעבר, שייצג את בית"ר במחתרת, היה בן זוגה של הבית"ריה הנלהבת אסתר יפה. בניגוד לגטו ורשה, היחסים בין הניצים היו די טובים ואפילו נוצרו כמה זיווגים. גלזמן התוודע לאחת הפעילות החשובות ביותר במחתרת, הקומוניסטית הנלהבת סוניה מדייסקר, שלפני המלחמה ישבה מספר שנים בבית הסוהר הפולני ובגטו הנהיגה את התא של הקומסומול - השניים התאהבו וגלזמן עזב את יפה. חברי המחתרת מספרים (בעיקר אנשי השומר הצעיר) שהיא הייתה מאוד פגועה - לא מספיק שעזב אותה, עזב אותה לטובת קומוניסטית. לטענתם יפה החליטה לנקום באהובה לשעבר - היא הסיתה נגדו את חברי בית"ר והקימה מחתרת לוחמת משלה. בעקבות כך החליט מטה פ.פ.או להענישה, גלזמן דרש גזר דין מוות, אך שאר חברי המטה התנגדו ולבסוף סוכם להרחיקה. ומה קרה בסוף? גלזמן יצא לפרטיזנים ונהרג בקרב, מדייסקר המשיכה לפעול כנגד הגרמנים במסגרת המחתרת הקומוניסטית בווילנה, נתפסה על ידי הגרמנים והוצאה להורג. ויפה? נעלמה! באפריל 1945 פורסמה בעיתון הצופה רשימה של 400 ניצולים מגטו וילנה - שמה של יפה מופיע שם. בתצלומים: יוסף גלזמן (באדיבות המשפחה); אסתר יפה (ארכיון מכון ז'בוטינסקי); סוניה מדייסקר (ארכיון מורשת - בית עדות על שם מרדכי אנילביץ). מירי יהלום