למרות שנדחתה תחילה באמצעות תשלום שוחד, פקודת הגסטאפו בוצעה לבסוף ובניית הגדר בגטו טוצ'ין, אחת מעשרות עיירות סביב עיר המחוז רובנו באוקראינה, הושלמה במתיחת תיל דוקרני מעליה. היא הקיפה את המקום הזעיר שהורכב מ-60 בתי עץ חד קומתיים הפזורים לאורך רחוב אחד, לתוכם נדחסו בצפיפות לא אנושית כ-3,000 יהודים . זו הסיבה לכך שגם ההכנות למרד נעשו בתוך זמן קצר.
שוטרים אוקראינים הוצבו לשמור על הגטו המגודר וירו בכל מי שניסה לברוח בחסות החשיכה. שבויי מלחמה רוסים הובאו לחפור בורות בקרבת מקום כדי שיהיה היכן להסתיר את תוצאות ההוצאות
ההמוניות להורג. ליושבי הגטו הכול היה ברור: ניתנה פקודה מגבוה לחסל אותם.
רמזים לצפוי קיבל מעט לפני כן ראש היודנראט המקומי, גצל שוורצמן, בשיחה קצרה עם מפקד הגסטפו במקום לפני שיצא לחופשה בגרמניה עמוס מתנות. הוא כפה הזמנה על יהודי הגטו וקיבל מהם פרוות חדשות ויקרות שתפרו במיוחד עבורו, חליפות, בגדי עור, נעליים, לצד זהב וחפצי ערך אחרים שסופקו. "אני מוכרח להגיד לך שוורצמן, זמנים קשים מאד יפקדו אותך ואת היהודים שלך", לחש באוזנו והלך.
שוורצמן מצידו פעל מיד. הוא כינס חבורת צעירים בביתו, הורה להם לרכוש בכל מחיר ומכל גורם אפשרי רובים, אקדחים, רימוני יד ומימן הכול מכיסו. לבסוף נקנו לא יותר מ-11 רובים קצוצי קנה, 25 אקדחים ועשרה רימוני יד. כמויות גדולות של נפט וזפת הוזמנו במיוחד וחולקו בפחיות בין הבתים.
יומיים לאחר יום הכיפורים, ב-23 בספטמבר 1942, הוקף הגטו הדחוס בטוצ'ין בכוח מוגבר של גסטאפו ושוטרים אוקראינים משתפי פעולה. יושבי הגטו חיכו לאות שהוסכם, עליו שמעו מראש בעת התפילה במקביל לפרטי תוכנית ההתקוממות. איש לא התנגד.
בשלוש וחצי לפנות בוקר ניתן האות למרד. נשמעו כמה יריות אחריהן הוצת הבית הראשון. מדי אחר כך יצאו היהודים וכל אחד מהם שפך נפט על ביתו שלו כמתוכנן עד שבתוך זמן קצר עלה הגטו כולו בלהבות, וכך גם בתי הכנסת שהגרמנים הפכו למחסני תבואה לקראת החורף הקשה.
המהומה הייתה בלתי נתפסת: אימהות חיפשו אחר ילדיהן, ילדים אחר הוריהם, בכי, צעקות וקריאות "שמע ישראל" שפילחו את האוויר. צעירי הגטו אחזו בנשק, תפסו עמדו בארבעה מוקדים, ופתחו בירי לעבר הגרמנים והאוקראינים כדי לעכב את כניסתם לגטו.
הקריאה "יהודים הצילו נפשותיכם" נשמעה. אז נפרצה הגדר וכ-2,000 בני אדם פתחו בבריחה המונית ליער הסמוך כדי למצוא בו מקלט. הגרמנים היו אובדי עצות.
התופת נמשכה שלושה ימים. 60 לוחמים יהודים היו במרד, רובם נפלו בקרב הגבורה הקצר שניהלו מול הגרמנים והאוקראינים. מי שלא הגיע ליערות בחסות העשן והיריות ניספה בדליקה עצמה או נרצח בידי הגרמנים.
בשבת, שלושה ימים אחר כך, המרד הסתיים. מנהיגיו, שוורצמן וסגנו, שלא נמלטו, יצאו משטח הגטו הבוער, נעמדו מול ראש הגסטאפו והודו שארגנו את ההתקוממות. "הגרמנים ינחלו תבוסה. את נקמת דמנו ינקמו אחרים. לא תשמידו את העם היהודי. לעולם לא נמחל לכם על הדם השפוך", אמר שוורצמן. הוא ביקש למות בבית הקברות היהודי, בין אבותיו ויהודי העיירה וכך היה - שם הוא נורה.
בימים הבאים, למעלה ממחצית הנמלטים ליער נלכדו בידי האוקראינים ונרצחו. אחרים מצאו את מותם זמן מה אחר כך. כ-300 נשים ותינוקות שלא יכלו לעמוד בתנאי היער הקשים שבו לעיירה ונורו. רבים מתו מקור ורעב, או שהוסגרו לגרמנים ונרצחו בידי האיכרים.
"מרד גטו טוצ'ין הקדים את כולם במעשה התגובה האקטיבי לאקציות ולתוכנית החיסול שהפעילו הגרמנים", כתב עליו ד"ר שמואל ספקטור, עורך "פנקס הקהילות" שבהוצאת "יד ושם". " המרד מהווה דוגמה ומופת ויש לו ערך, אף שסופו היה מר מאד. כששוחרר האזור ב-44', נמצאו בטוצ' ין 20 יהודים בלבד", מסביר ד"ר רוברט רוזט, מנהל ספריית יד ושם. מרד גטו טוצ'ין הקדים בשבעה חודשים את המפורסם והסמלי מכולם בגטו ורשה, שההכנות לו נמשכו חודשים ארוכים.