בן העיר סלוניקי. נולד למשפחה יהודית מסורתית, ולפני המלחמה עבד כמוכר בחנות תמרוקים. עם תחילת הרדיפות כנגד היהודים הצטרף לתנועה הפרטיזנים ELAS ויחד עמו 45 מחבריו. כעבור זמן לא רב נשלח עם לוחמים נוספים (יהודים ולא-יהודים) להרים בקרבת מקום - שם לחמה הקבוצה כנגד הגרמנים. הוא היה לחייל מצטיין, ועם הזמן קודם לדרגת קצין ומונה לאחראי על מחסני הנשק באזור בו שהה. כאן המקום לציין, שברוב מדינות אירופה יהודים לא התקבלו לשורות הפרטיזנים, ואם התקבלו - לרוב לא קודמו לתפקידים בכירים. יחסם הטוב של חברי המחתרת היוונית הלא-יהודים ליהודים היה יוצא דופן והתבסס על אמון הדדי. הם סמכו עליהם באופן מלא והטילו עליהם תפקידים שונים. אפילו לילדים יהודים היה תפקיד במערך התנועה הפרטיזנית, בעיקר בתפקידי שליחויות. באחד הימים קיבלה קבוצת הפרטיזנים בה לחם, ידיעה על תקיפה קרובה של הגרמנים. מפקד הכוח פנה ללוחמים ושאל מי מהם רוצה להתנדב ולהתקיף את הגרמנים לפני שהם יתקפו. הוא ושני פרטיזנים נוספים התנדבו למשימה. כאשר החל הקרב התברר לו, שגם שני הלוחמים שלצִדו יהודים. בסוף הקרב הם לקחו בשבי שני חיילים גרמנים, ושאר הלוחמים הגרמנים נסו על נפשם. "זו הייתה הפעם הראשונה שהתקפנו אותם [את הגרמנים], ולאחר שברחו התברר לנו שהשֵד אינו נורא כל כך". מסביבו החל לשמוע על עוד ועוד קבוצות של לוחמים יהודים, ולִבּו נמלא גאווה. בקרב הלוחמים זכה לכינוי "קראבנוס" (ביוונית "ברק"), וזאת בשל זריזותו בתנועה ממקום למקום ונוהגו לדהור על סוסו ולהילחם תוך כדי כך. באחת ההתקפות נפל אחד הגנרלים הבכירים מסוסו, והוא הציל את חייו. לאחר האירוע אמר לו הגנרל: "מעתה תהיה יחד אִתי ולא תזוז ממני". בהדרגה יצא שמו של הלוחם היהודי הנועז למרחוק, והוא התקדם בסולם הדרגות. בשלהי המלחמה היה אחראי על התיאום בין הבריטים למפקדת ה-ELAS בכל הנוגע למסלולי התעופה של מטוסים בריטיים, שהובילו אספקה עבור הפרטיזנים. בתום הקרבות חזר לסלוניקי וגילה שכל בני משפחתו נספו בשואה, והבית בו גדל נהרס. הוא נותר לבדו בעולם. הוא פנה לאונר"א (ארגון סיוע לפליטים) בבקשת עזרה, ושם פגש בין השאר קבוצות שונות מהיישוב היהודי. הללו חברו יחד ופתחו מסעדה, ששירתה ניצולים יוונים שהגיעו ממחנות הריכוז. זמן קצר לאחר מכן עלה ארצה בגל העלייה השלישי מהעיר סלוניקי באונייה "חביבה רייק".