מודי אלון
מודי אלון נולד בצפת בשנת 1921. אמו נעמי הייתה רוקחת ואביו יעקב היה מחנך ידוע שלימד באותה עת ביסוד המעלה וכתב מאמרים רבים בענייני חינוך שעליהם חתם בשם העט י. אושפיז. נעמי ויעקב עלו ארצה בשנת 1904 עם אנשי העלייה השנייה. בתחילה התיישבו בצפת ומשם עברה המשפחה לס'גרה (אילניה), ואז לרחובות ולתל אביב, שם קיבל יעקב משרה בבית הספר 'גאולה-בלפור'. מודי היה נער חכם ושקט, אבל עם תכונות של מנהיג. בפרעות 1936 שימש מודי בן ה-15 כקשר בין העמדות שעל גבול יפו והעביר ביניהן ידיעות. לימים סיפר מפקדו בהגנה עד כמה הרשים אותו הנער מודי: "מעולם לא דיברתי איתו כעם נער, אלא כדבר עם מבוגר, כאילו היה קצין. הוא הבין כל הוראה ברוחה הנכונה, מעולם לא עיקם את הכתוב, עובד היה ללא ליאות, עד אפיסת כוחות ממש, כמשמש בקודש."

המסרשמיט 109 היה המטוס הכי מפחיד במלחמת העולם השנייה ובידיים מיומנות עשה שמות במטוסי האויב. באמצעות מטוס זה הפיל אריק הרטמן ('אלוף ההפלות') 325 מטוסים של בעלות הברית. בשנת 1927 החל פרופסור וילי מסרשמיט בפיתוח של מטוס ספורט. הוא עבד על שלושה מרכיבים שידע שיהפכו את המטוס שלו לבלתי מנוצח: משקל קל, מבנה עמיד ומנוע חזק. ואכן המטוסים שלו זכו בכל התחרויות ושברו שיאים רבים. הישגים אלה גרמו למשטר הנאצי להזמין בשנת 1935 את וילי מסרשמיט לפתח את מטוס הקרב של חיל האוויר הגרמני (הלופטוואפה). מסרשמיט פיתח את דגם ה-109, שלאורך כל המלחמה היה מטוס הקרב העיקרי של הנאצים. הגרמנים ייצרו כ- 35,000 מטוסי 109 - מה שהפך אותו למטוס הצבאי המיוצר ביותר בהיסטוריה.

בתיכון למד מודי במגמה החקלאית שם התגבש גרעין החברים שלו, איתם רקם את החלום לעלות להתיישבות בתום הלימודים. לאחר שסיים את בחינות הבגרות בהצטיינות יתרה הצטרף לחבריו שהיו בהכשרה בדגניה, ובתום שנת ההכשרה הצטרף לגרעין 'שימרון' שהקים את חניתה. באותה תקופה מודי חשב ששם יחיה עד סוף ימיו.

הידיעות על המתחולל באירופה במלחמת העולם השנייה החלו להגיע ארצה ומודי, למרות גילו הצעיר, החליט להתנדב לצבא והתייצב מול קצין הגיוס במחנה ספרנד (צריפין של היום), וביקש להתגייס לחיל התעופה. הסיכויים של נער יהודי להתקבל לחיל האוויר המלכותי הבריטי, אפילו כאיש צוות קרקע, היו אפסיים, אבל מודי הותיר רושם עצום והתקבל. בנובמבר 1940 עזב מודי את חניתה, התגייס לצבא הבריטי ונשלח לשרת כאלחוטן באיסמעיליה. בתום שנת השירות הראשונה המליץ עליו מפקדו לקורס טייס.

מודי התחיל את קורס הטיס באוגוסט 1943 ברודזיה, וכך כתב: "נרשמתי כטייס אווירון קרב ואצטרך לחכות חודשים עד תום הקורס הזה. אמנם אחוז הנכשלים כאן בבחינות עצום, אלא שאני מלא אמונה שלא אהיה אחד מהם". מודי עבר את הבחינות התיאורטיות והמשיך לשלב המעשי: "התחלתי ללמוד לטוס ממש. זה נפלא! כדאי היה לחכות כל הזמן הרב במצרים ועד הנה לחיי שעה זו". ברודזיה סיפר בגאווה כי הוא ישראלי ותיאר את נופי הארץ ואת החיים בה. בסוף שנת 1944, כשסיים את קורס הטיס בדרגת סרג'נט וענד את כנפי הטיס של חיל האוויר הבריטי (R.A.F) כבר חלם לממש את ייעודו להילחם בנאצים. "הידד, זוג כנפיים עונד כבר את חזי... כמה ציפיתי ליום הזה בשבתי במשרדי באיסמעיליה. אקווה שעוד תתגשם שאיפתי האמיתית: לעשות נקמות בנאצים. היטב חרה לי הדבר שלא עשיתי עד עכשיו משהו הגון יותר מאשר משלוח מברקים באלחוט מאיסמעיליה" כתב. מודי אלון לא זכה להישלח לחזית מול הגרמנים ובמקום זאת הוצב על מטוסי קרב חדשים בקהיר.

מן הסתם לא היה למדינה היהודית, שזה עתה קמה, כל רצון להצטייד במטוס נאצי. צחוק הגורל הוא כי אחד מהדגמים של מטוס המסרשמיט הפך להיות מטוס הקרב הראשון של חיל האוויר ואף זכה להיות 'מטוס הקרב של מלחמת העצמאות'. עם קום המדינה ראו ראשי הישוב בדאגה את העתיד: הבריטים עמדו לצאת ולמדינה שבדרך אין שום מטוס קרב. באוגוסט 1947 התבקשו אהרן רמז (לימים המפקד השני של חיל האוויר הישראלי) וישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של 'ההגנה', להכין תכנית להקמתו של חיל אוויר עברי. התכנית כללה רכש של מטוסי קרב וברשימת מטוסי הקרב היו מטוסים אמריקאים או בריטים, אך האמריקאים הטילו אמברגו על מכירת נשק לישראל והבריטים סירבו לבקשה. לצ'כיה היה באותה עת מלאי של גופי המטוס, ובעידודה של ברית המועצות שהייתה אז בשליטתו של סטאלין שרצה לסייע בהקמת מדינת ישראל, הם שמחו למכור את המטוסים.

בסיום הקורס קיבל מודי חופשה וחזר לארץ לקיבוץ חניתה. במהלך החופשה, באחד המפגשים עם חבריו הכיר את מינה, וכך סיפרה: "הייתי חברה של בן־עמי פרטר, גם הוא בן קיבוץ חניתה. מודי, שהיה חברו הקרוב, בא לקחת אותי על האופנוע שלו מחיפה. הוא הרשים אותי מאוד. גבר יפה תואר. עיניים בורקות, גבוה, ידעתי שהוא טייס וזה, כמובן, הוסיף לו הילה של כבוד... הוא הסיע אותי לקיבוץ, בדרך לא דיבר כלל. כשהגענו הוא פנה לידידיו הרבים ואני הלכתי לחדרו של בן־עמי. בערב נפגשנו שוב. חברי הקיבוץ עשו קומזיץ ואנחנו התראינו ליד המדורה. דיברנו הרבה... רק מאוחר יותר כשהכרתיו, למדתי לדעת שאותה שיחה 'רבת מלל' לא הייתה אופיינית לו כלל."

במאי 1945 הועבר מודי מקהיר לגבול איטליה ושם טס על המוסטאנג. הוא כתב ביומנו: "כבר המון זמן לא גרמה לי שעת טיסה תענוג כה גדול... המהירות, קלות השליטה, הנוחיות. הוא גם בעל טווח גדול יותר קיבולת עצומה לדלק... וכל השאר". בסוף אוגוסט הגיע לארץ שוב, אך הפעם כטייס בריטי בטייסת מוסטאנגים שבסיסה היה ברמת דוד.

השהות בארץ העמידה אותו במצב קשה מול הנאמנות לצבא הבריטי לבין נאמנותו למולדתו. הבריטים חשו בזה ושלחו אותו מיידית לקהיר. למודי היה ברור למי נתונה נאמנותו והוא פרש מהצבא הבריטי. בסוף ינואר 1946 חזר לארץ כאזרח ובסוף אותה שנה התחיל ללימוד ללמוד ארכיטקטורה בטכניון בחיפה.

בכט' בנובמבר 1947 התקבלה ההחלטה באו"ם על הקמת שתי מדינות בארץ ישראל - מדינה יהודית ומדינה ערבית. המתח בארץ עלה והיה זה אך עניין של זמן עד שיתפתח עימות. באותה עת פעלה בארץ טייסת אחת במסווה של 'קלוב התעופה הפלשתינאי' שכללה מספר מטוסים קלים וטייסים חובבים שהחזיקו רק בכ-150 שעות טיסה. טייסת זו 'חטפה' אליה את מודי ובהנהגתו הצליחו חבריה לבצע משימות פשוטות של משלוח דואר והעברת פצועים. כך כתב מודי לאהובתו מינה: "תל אביב 13.2.48, אני כותב רק מספר שורות כי אין פנאי לרגע. אהיה עסוק גם במוצאי שבת אבל אני מרוצה בעבודה זו מאד. תארי לך שמלבד עצם הטיסה ישנה גם הרגשת הסיפוק הרב ביודעי שהעבודה הזאת שאנו עושים היא רבת תועלת..."

במאי 1948 מודי אלון, עזר ויצמן (לימים נשיא המדינה ומפקד חיל האוויר) וטייסים נוספים נשלחו לצ'כוסלובקיה להתאמן על מטוסי מסרשמיט. באותה עת הופצצה תל אביב מהאוויר והחבורה החליטה לעזוב את צ'כוסלובקיה ולחזור ארצה. במטוס בו חזרו נארזו גם חלקי המטוסים הצ'כים. לימים אמר ויצמן: "היינו אמורים לשהות שם, בצ׳כוסלובקיה, תקופה בת חודש לפחות... כאשר באנו למארחים שלנו והודענו שאנחנו חוזרים לארץ, הם הסתכלו עלינו כמו על מטורפים. צברנו כל אחד פחות מעשר שעות טיסה על המטוסים החדשים שהיו אמורים לשרת אותנו במלחמה וכבר הצהרנו שאנחנו חוזרים..."

מודי הודיע לחברו עזר ויצמן כי החליט להינשא לאהובתו מינה: "מודי החליט להתחתן, פתאום. אני זוכר את היום בו בישר לי את הדבר. נסענו יחד על האופנוע שלו, לאורך רחוב הירקון בתל אביב. מודי הרכיב מאחוריו. פתאום סובב את הראש אלי אומר לי: 'אני מתחתן', כך סתם, 'אני מתחתן'. אני הסתכלתי עליו כמו על חצי מטורף – להתחתן מי חשב על זה אז..."

בחורף 1948 במושבה כנרת, בבית הוריה של מינה, נערך טקס הנישואין, ולאחר מספר חודשים בישרה מינה למודי כי היא בהיריון. כחודש לאחר מכן ב-29 במאי, התמנה למפקדה הראשון של טייסת 101 - 'הטייסת האדומה' - טייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר. באותו יום נשלח מודי לעצור את הטור המצרי שהתקדם צפונה לכיוון תל אביב, זאת לאחר שיד מרדכי נפלה. למשימה יצאו ארבע מטוסי מסרשמיט שהורכבו והוכשרו לטיסה יום קודם. בתקיפת השיירה המצרית השתתפו מודי אלון, עזר ויצמן, לו לנארט ואדי כהן. שני האחרונים היו ממח"ל (מתנדבים מחו"ל). הייתה זו התקיפה המבצעית הראשונה של מטוסי הקרב של חיל האוויר הצעיר. הרביעייה הפציצה את השיירה המצרית ועצרה אותה על הגשר במעבר נחל לכיש שקיבל את שמו 'גשר עד הלום'. במשימה זו התרסק מטוסו של אדי כהן...

המטוס שנרכש היה מסרשמיט אוויה 199-S. במקום מנועי דיימלר בנץ היעילים והקלים שלא היו בנמצא, צוידו גופי המטוסים בטייסת במנועי יונקרס הכבדים, מה שהפך את המטוס המעולה למטוס גרוע. כושר הנסיקה, גובה השיוט והמהירות שירדו אילצו את הטייסים להיות מאוד ערניים לאורך כל הטיסה (בתקופה בו ישבה הטייסת בהרצליה תאונות הנחיתה היו כל כך שכיחות עד שהחקלאים התימנים שעבדו את השדות בסמוך למסלול נכנסו למעין שגרה ובכל פעם שמטוס אוויה התהפך בנחיתה, הם היו באים והופכים אותו חזרה בעזרת מוטות במבוק שבד"כ שימשו אותם לתמוך בעצי בננה עמוסי פרי).

ב-3 ביוני 1948 בשעה 19:00 נראו בשמי תל אביב שני מטוסי דקוטה מצריים מסיירת 8 המלכותית שהיו בדרכם להפציץ את שדה דב. באותו יום פטרל מודי אלון עם המסרשמיט בשמים וכשזיהה את המפציצים שלוו על ידי שני מטוסי קרב, הפנה את מטוסו לכיוון הים וצלל אל המפציצים כשהשמש בגבו. מטוס אחד נפגע מעל יפו ונפל ליד נבי רובין, וחלק מהצוות נפל בשבי. מודי המשיך והתביית על המטוס השני. הוא פגע בו מעל נס ציונה והמטוס התרסק ליד רחובות. על זה כתב עזר ויצמן: "זה היה יום חג לתושבי תל אביב, ממש יום חג! כמו במפגן אווירי צפו המונים במטוס הקטן עט על שני המפציצים, מתיישב על זנבותיהם ומכלה בהם את כל חמתו של העם היהודי המופצץ". כשחזר מודי למלון הוצף חדרו בזרי פרחים וחבילות שוקולד, בקבוקי וויסקי ושמפניה, הכל מתנת אזרחי תל אביב לטייס האלמוני 'שהפליא את מכותיו במצרים'. מודי אלון אף זכה לכינוי 'אלוף הטייסים בישראל'.

ב-16 באוקטובר, ערב יום כיפור, יצאו עזר ויצמן ומודי אלון לפגוע בטור המצרי הנסוג מאשדוד. במשרד הטייסת המתינה מינה, אשתו של מודי, להסעה שתיקח אותה לבית הוריה בכנרת ומודי היה אמור להצטרף אליה מאוחר יותר. בדרכם חזרה ממשימתם קיבל מודי משימה נוספת לבדוק מטוס חשוד שנראה מעל הים. מודי בדק והודיע "הכל בסדר". כשהתכונן לנחיתה סירבו הגלגלים להשתחרר. מודי ניסה לטלטל את המטוס ולשחרר אותם אך המטוס החל לאבד גובה במהירות, התרסק בקצה המסלול ועלה בלהבות. בן 27 היה במותו.

מסרשמיט אוויה 199-S אמנם היה המטוס הראשון בחיל האוויר ולכן קיבל מקום של כבוד במוזיאון החיל. אך יחד עם זאת הוא היה כל כך גרוע שמבין 23 המטוסים שהגיעו לחיל האוויר, מחציתם נהרסו בתאונות. המטוס פשוט הרג את הטייסים שלו.

מינה אלון הייתה עדה לתאונה. היא לא ידעה מי נפגע, עזר או מודי... "לא ידעתי שמינה בהיריון" סיפר עזר ויצמן, "כשנכנסתי למשרד מינה, עצורה ומאופקת, ניגשה וסיפרה לי שהיא בחודש הרביעי להריונה. הבנתי שהיא יודעת מה קרה למודי". כמה חודשים לאחר אותו יום נולדה מיכל, בתם של מינה ומודי.

יעקב קליבנסקי, אביו של מודי אלון, כתב לזכרו את הספר,'איש כנפיים בישראל', אך נפטר טרם הספר ראה אור.

בפברואר 2019 הוחלט לקרוא לשדה התעופה הרצליה על שם מודי אלון ז"ל.



כתב - אבי הרטמן