לַיַּלְדָּה בַּיַּעַר המילים: זרובבל גלעד הלחן: דוד זהבי צוֹחֶקֶת צַמֶּרֶת הַיַּעַר מוּל לֶטֶף מוּפָז שֶׁל חַמָּה; בָּאָחוּ מֵעֵבֶר לַדֶּרֶךְ רוֹעַת אַוָּזִים נִרְדָּמָה. וְעָבִים מַפְלִיגוֹת בָּרָקִיעַ, קִילוֹן עַל הַבְּאֵר מְדַדֶּה; אִכָּר בְּחֻלְצָה מָאֳדֶמֶת אוֹלֵם אֲלֻמּוֹת בַּשָּׂדֶה. יַלְדָּתִי צְלוּלַת הָעֵינַיִם, יַלְדָּה זְהֻבַּת הַצַּמָּה, אַל תִּתְּנִי לוֹ לַקֶּסֶם הַגּוֹיִי לִמְשֹׁךְ אֶת לִבֵּךְ בְּעָרְמָה. הַדְּלִי עַל הַבְּאֵר מְטַפְטֵף לוֹ, צְחוֹקֵךְ מְלַבְלֵב בַּחָרְשָׁה – הָאִכָּר בַּשָּׂדֶה מִתְמַתֵּחַ; רָעָה שְׁתִיקָתוֹ וְקָשָׁה. הַדְּלִי עַל הַבְּאֵר מְטַפְטֵף לוֹ בָּאָחוּ רוֹגְזָה הָרוֹעָה; הַבְּאֵר, הַשָּׂדֶה וְהַיַּעַר, לֹא לָךְ הֵם, לֹא לָךְ, הַזָּרָה. יַלְדָּתִי צְלוּלַת הָעֵינַיִם, יַלְדָּה זְהֻבָּה וּרְנוּנָה – מִתַּחַת לַקֶּסֶם הַגּוֹיִי מַאֲכֶלֶת רוֹצַחַת טְמוּנָה!