שלמה ארבל , לשעבר קרפן, יליד 1915. התגייס לצבא הבריטי ב- 12.12.1940. ליחידת החפרים 608, עם המספר: 13697. דרגה private - קרפן שלומון.
החפרים לא היו לוחמים. זו הייתה יחידת עבודה. החיילים לא קיבלו נשק.
טירונות קצרה בסרפנד ומשם למצריים: למחנה מעבר מזרחית לאלכסנדריה:
עָמְרִיה. לאחר ניצחון גדול על הצבא האיטלקי. היחידה הועברה לעיר הנמל
טוברוק- לוב.
כשהגנרל רומל הגיע ללוב, הצבא עובר ליוון. ללריסה- הקרובה להר האולימפוס.
אלי יוון לא ביקרו במקום הזה. אלי יוון מתו מזמן.
בעת השהות בלריסה, קצין בריטי ביקש 5 מתנדבים שיצטרפו ליחידת הקשר הבריטית. אבא שלי הסכים. וההחלטה הזו הייתה החלטה גורלית, שהצילה אותו.
הצבא הגרמני התקרב לגבולות יוון. החלה נסיגה של הצבא הבריטי דרומה. מלריסה -דרך אתונה - מעבר קורינתוס - נאופליון ועד לעיר קַלָמָטה – הנמל הדרומי ביותר.
בקלמטה ובסביבה התרכזו כעשרת אלפים חיילים. ביניהם כאלפיים מתנדבים מהארץ. לקראת הערב, הגיעה אוניה או שתי אוניות. חלק מהחיילים פונו, אך לא היה מקום לכולם.
אבא שלי מספר:
" קיבלנו הוראה לעזוב את העיר למשך הלילה, ולחזור למחרת בבוקר, כדי להמשיך את הפינוי. הגענו לכפר. התושבים שיכנו אותנו בבית-הספר והכינו לנו ארוחה. למחרת, לפנות ערב, עלינו למכונית כדי לחזור לקַלָמָטה. אך התושבים היוונים אותתו לנו: הגרמנים נכנסו לעיר.
מיד שינינו כיוון ונסענו דרומה. נסענו עד שנגמר לנו הכביש. המשכנו ברגל. הלכנו והלכנו לאורך החוף. היינו קבוצה שכללה: קצין בריטי, קורפורל מקפדן שהיה חבר שלי, חיילים אוסטרלים, חייל מקפריסין ואני.
הגרמנים כבר היו בכל מקום ואנחנו ניסינו לגבש תכנית בריחה....
אספנו את כל הכסף שהיה לנו בכיסים, רכשנו מים ואוכל, הצטיידנו בפנס כיס וקנינו סירת מפרש. לפנות ערב "יצאנו לדרך". הפלגנו... חתרנו במשוטים. היעד היה: כרתים. חששנו מהגרמנים. היה חושך. שמענו רעש של אוניה מתקרבת. האמת? נבהלנו. אחד החיילים הרגיע את הצוות ואמר שאין באזור אוניות גרמניות.
זו הייתה משחתת בריטית: Kimberly H.M.S.. שלמזלנו, "אספה" אותנו והעלתה אותנו על סיפונה. ניצלנו !
ההחלטה להצטרף ליחידה האנגלית הייתה גורלית. ניצלתי. לא נפלתי בשבי. האוניה הביאה אותנו למצריים, לנמל פורט-סעיד. מייד קיבלתי גלויה, שאוכל לשלוח הביתה ולהודיע שאני חי !!!!!"
את ההיסטוריה שלי אפשר לתמצת ב- 3 החלטות גורליות:
1. ההחלטה לעזוב את הבית שבמונקץ' ולברוח מההונגרים.
2. ההחלטה לברוח מפראג-מצ'כיה ומהגרמנים.
3. ההחלטה להתנדב ליחידת הקשר ואז לברוח בסירה מיוון.
"המזל מאיר פניו לאמיצים" – Audaces Fortuna Iuvat
חזרה למחנה הארעי במצרים. היו במחנה כשלושים מפליטי יוון. הוקמה יחידה חדשה- Company. היא הורכבה מחיילים שנותרו ומשאריות של פלוגות. היא נקראה: חפרים 608.
היעד הבא היה: קפריסין. נמל פמגוסטה.
"בעיר הזאת שרתנו שנה שלמה. הפעם קיבלנו נשק, לא נשק אנגלי, אלא, רובים מהשלל האיטלקי. קיבלנו גם מכונת ירייה איטלקית. יותר מאוחר, גם מכונת ירייה כבדה גרמנית בשם: Schwarzlose - שוורצלוזה. ב"הגנה" שם המכונה היה: שחורקה.
תפקיד היחידה היה לפרוק ציוד צבא מהאוניה למחסני החירום שבאי".
אח"כ: הצבה חדשה לחיל הנדסה - "מפ דפו"- 2 Field Survey Map Depot.
דרומית לקהיר: במחנה הענק "טוּרה". כ- 3 שנות שרות.
אחרי 5 וחצי שנות שרות - שחרור מהצבא הבריטי – יוני 1946.
היום, 5/2014 , אבא שלי , שלמה ארבל, בן 99.