את זאב הכרתי לראשונה כילד עת חזרנו משליחותו של אבי המנוח בצרפת לבניית אניית הדגל של צים א.ק שלום ואניות המסע "הקשת" "הנגה" ו"המזל". אבי הושאל מטעם חיל הים לחברת צים בהמלצתו של חברו מחיל הים סא"ל יוסף בן שמואל איצוך שהיה מפקד המספנה ועבד בצים קווי נוסעים. היה זה ראשיתו של קיץ 1964 ואני רואה ראשונה את ביתינו בשכון צבא הקבע בחרוב דורות 19 שברמות רמז חיפה. "שלום וברוכים הבאים" ברכה אותנו רבקה אשתו של זאב שהשקיפה מחלונה על באי מונית הדה-סוטו. אחר הצהרים הופיע זאב ולו בגדים יפים שטרם ראיתי. סמלים על חולצתו כובע יפה. אבי הסביר לי הזעטוט כי זאב בצבא בחיל הים "עובד בצבא" כך הבנתי. התאקלמתי מהר לסביבה החדשה והשונה מזו שהכרתי בצרפת. אהבתי את "ליידי" כלבת הרועים גרמני של זאב ורבקה והתיידתי עם ילדיהם הגדולים ישראל (שנולד בהכרזת עצמאות מדינת ישראל ולכן שמו נבר להיות ישראל) "אוליקה" ושתי בנותיו אורניה ולימור. הזמן חלף ואז סיפר אבא סיפר שזאב ומשפחתו נסעו לצרפת וליידי כלבת הזאב טובת המזג נמסרה לאחיו חיים שהתגורר ברחוב שושנת הכרמל. במקום זאב התגוררו בביתם זוג צעיר גדי ודליה, גדי קצין חיל הים צעיר שלמד בטכניון ואשתו דליה הייתה בהריון. יום בהיר אחד הופיע ליידי בביתינו. ברחה מחיים ונווטה דרכה עד אלינו ונחה אל מול דלתנו. כה התגעגעה אל בני משפחתה מעבר לים. אני הייתי נותן ללידי אוכל ומים. ליידי הייתה הולכת אחרי שמחה ואולי אף עצובה שכן לא רואה היא את בני משפחתה. שמחתי לתת ללידי אוכל. אימי סיפרה לי שאפילו כתינוק ופעוט טרם נסיעתנו אנו לצרפת הייתי עם ליידי ואף מנמנם עליה והיא שקטה ונעימת מזג. יום אחד נעלמה לבלי שוב. אבי סיפר כי הודיע לחיים שליידי כאן ואחר כך מתה מצער. מאז לא היה יותר כלב לזאב. כשנה מאוחר יותר חזרו זאב ובני משפחתו ארצה. פגשתי את הוריו שבאו לבקרם ואמרו לי למסור ד"ש לאבא. הוריו של זאב התגוררו ברחוב קלר שבכרמל. כאשר בגרתי הבנתי יותר את הקשרים בין אבי לזאב. משפחתו של זאב עלו ארצה מהונגריה. זאב, האח הבכור יליד 1925 והיו לו עוד שלושה אחים חיים ועוד אחים תאומים שאחד מהם חי שנים רבות בלוס-אנג'לס. כאשר פרצה מלחמת העולם התנדב לצי הבריטי המלכותי ושירת בו כמש"ק מכונה ואף הפליג. שם הכיר את אבי ככל הנראה בבסיס במצרים באלכסנדריה. כאשר הוקם חיל הים באופן טבעי גוייסו מתנדבי הצי המלכותי הבריטי שצברו נסיון בצי מלחמתי מסודר לחיל הים לתפקידי מכונה והנדסה. אך בזאת לא תם הסיפור. אחיו של זאב חיים יצא לשליחות מטעם תנועת בית"ר לברזיל שבה הכיר את אשתו. בשליחותו שם נפגש עם קהילת פורטו אלגרה ועם אמי המנוחה שהייתה חברת בית"ר. את אמי הכיר דרך נציג בית"ר בקהילה דודי המנוח ברנרדו טשרנין. ברנרדו היה נשוי לאחותה הבכורה של אמי. חיים היה חתום על תעודת הלידה של בן דודי הרופא ד"ר ישראל טשרנין שעשה עלייה בשנת 1980 ושירת כרופא בחיל הים. אמי ז"ל עלתה ארצה עם גרעין בית"ר ליישוב מבוא בית"ר בפרוזדור ירושלים אך במהרה עברה להיות חברת קיבוץ געש. זאב שכנו של אבי בשצ"ק היה בעל משפחה וראה כי אבי טרם מצא את בחירת ליבו. וכך הוא בעצת אחיו חיים פרקש הכירו לו את אמי. אפשר לומר שאלמלא זאב לא הייתי נולד. בכך לא נסגר המעגל. שליחותו של זאב לצרפת ,אשר סיפרתי עליה מנקודת מבט של ילד , הייתה כחבר במשלחת הראשונה לשרבורג. הגרמנים במאייבך התפעלו מאוד מזאב שכן דיבר גרמנית, צרפתית, הונגרית וכמובן אנגלית. כאשר היה צורך במילוט הספינות היה זה אבי המנוח שתכנן את התדלוק לספינות שלם בנייתם נשלח זאב. בברכה אבי ברילנט