מאות נפרדו מ"יקיר נס-ציונה" – עובדיה בני יוסף, שנפטר בגיל 91.

ראש העיר על קברו: "דמות מופת של צניעות ואהבת הזולת"

מאות מתושבי נס-ציונה ליוו למנוחת עולמים בשבוע שעבר את "יקיר העיר (לשנת 1998) עובדיה בני יוסף.
עובדיה בני יוסף נולד בשנת 1914 בעיירה קטנה במחוז עמר שבצפון תימן. עיירה שבה חיו יהודים בלבד. הוא התייתם בגיל צעיר וגדל בבית סבא וסבתא. מגיל 9 נאלץ לעבוד למחייתו.
כנער צעיר ברח לעדן שבדרום תימן ומשם לסומליה שבמזרח אפריקה, שם הצטרף לחברת בניין ולמד את המקצוע. לימים, בארץ, עבד בבנין שנים ואף היה פעיל באיגוד המקצועי של הסתדרות פועלי הבניין.
עובדיה, היהודי הנודד, הגיע להודו, לדרום אפריקה ומדגסקר. עד אשר בשנת 1939, כשהוא בן 25, הצליח לצאת בכוחות עצמו ממדגסקר לעדן ומשם לישראל. אחותו, שהגיעה לישראל 4 שנים לפניו, גרה בטירת שלום ולכאן הגיע גם עובדיה הצעיר.
הימים ימי מלחמת העולם והוא מתגייס לצבא הבריטי ומשרת בחיל האוויר במשך 6 שנים. באותה תקופה נישא ליונה רעייתו, קרובתו מטירת שלום ונולדו להם שתי בנות ובן.
כאשר עזב את הצבא התחיל לעבוד בבניין, אך בחלוף השנים מצא את מקומו המתאים כעובד בארגון "הנוער העובד", שם עבד כ-20 שנה. הוא ראה בעבודתו זו יעוד, שליחות ודאג לנוער כאילו היו ילדיו. משרדו במועצת הפועלים שימש כתובת לכל צעיר וצעירה שהיו זקוקים לעזרה במציאת עבודה, בהגנה על זכויותיהם ובפתרון בעיות משפחתיות. היה הולך לבתיהם ודואג להם שלא יסטו מדרך הישר ושלא יגיעו, חס ושלום, לטיפולם של קציני מבחן.
עובדיה לקח חלק פעיל בפעולות "הנוער העובד", מצטרף למרות גילו המתקדם, לכל טיול ומסע.
גם בקליטת עולים, בעיקר מתימן, לא נפקד מקומו. הוא סייע בידם במציאת מקומות מגורים, עבודה ובהתמצאות בסבך הבירוקרטיה שהייתה זרה להם. כך, לדוגמה, סיפרו על קברו בני משפחת כהן הידועה בעירנו כיצד הגיע למעברת הפחונים ברישפון לשם הגיעו עת עלו ארצה מתימן וכיצד "שלף" אותם מהדלות שם, הביאם לנס-ציונה ופתח להם כל דלת אפשרית.
מאז בואו לנס-ציונה ועד סוף ימיו פעל בהתנדבות ב"חברת קדישא". נבחר כחבר המועצה הדתית בנס-ציונה ואף כיהן כ-4 שנים כיושב ראש המועצה הדתית. בתקופה זו הצליח לשפר את שירותי הדת בעיר ואף להבריא את מצבה הכספי של המועצה. כל זאת כמובן בהתנדבות.
כל השנים נהג עובדיה לאתר אנשים חולים ובודדים. מבקר בביתם, מעודד ואף מסייע במידת הצורך בגיוס עזרה כלכלית ואחרת ככל הנדרש. דמותו הרכובה על אופניו, גם בשנות השמונים לחייו, הייתה מוכרת היטב בעיר וכך גם דעותיו הנחרצות.
על תרומתו לקהילה זכה בשנת 1998 לתואר "יקיר העיר".
להלוויתו הגיעו כאמור מאות ובהם ראש העיר יוסי שבו שספד לו ארוכות וכנוהו "דמות מופת של צניעות ואהבת הזולת".



סיפור אישי
עובדיה בני יוסף ז"ל – איש "תורה ועבודה" האמיתי.

בשבוע שעבר ליווינו למנוחת עולמים את עובדיה בני יוסף ז"ל שנפטר בגיל 92, מותיר אחריו משפחה ענפה ומאות דורשי טובתו.
על הלוויה וקורות חייו הענפים תוכלו לקרוא בידיעה נפרדת. אך אני אנצל את טורי זה בכדי להאיר פן מיוחד ונדיר באישיותו.
עבורי גילם עובדיה, למרות שהיה "מפא"יניק" מוצהר עד יומו האחרון – דווקא את עקרונות "תורה ועבודה". הוא היה סוציאליסט, אך לא כופר חלילה, אלא דתי, מבלי לכפות את דתו ודעתו על הזולת. והוא דגל בעבודת כפיים וב"הצנע לכת" כל ימיו.
תמיד אזכור כיצד בימיו כיו"ר המועצה הדתית – החזיר עודפי כסף מתוך התקציב לעירייה – לאחר שנקט במדיניות חסכון חד משמעית ויוצאת דופן.
ותמיד אזכור את פגישותינו ברחובה של עיר, כשהוא רכוב על אופניו עם שרוול המכנס המקופל והאחוז באטב כביסה (...) וכך – גם בגיל שמונים והלאה – רוכב על האופניים ועוצר שוב ושוב לשוחח עם מאות מיודעיו ובהם כה רבים להם עזר כל ימיו בשקט ובצנעה, בלי לעשות מזה "סיפור".
ועבורי, אנשים כמותו הם הם ה"סיפור" בהא הידיעה, של הדור שאיננו עוד עימנו.
יהי זכרו ברוך.

עובדיה ז"ל על האופניים שהיו "סמלו המסחרי"...