גריגורי שאולוביץ אושפוליס

 נולד ב-26 בדצמבר 1923 בנובו-דאוגלישקאי, מחוז איגנלינסקי, ליטא. הוא סיים שבע שנות לימוד ובתחילת המלחמה הפטריוטית הגדולה בקיץ 1941, פונה הכפר בו גר. במקום מגוריו החדש החל לעבוד כקוצר שדות.

בפברואר 1942 התגייס לצבא האדום ועם הקמת הדיביזיה הליטאית מס' 16 התגייס לשורותיה ועבר קורס תותחנים. שירת כטוראי ראשון בגדוד שמפקדו היה וילנסקי. השתתף בקרבות רבים, כולל בקרב על בליטת קורסק ביולי 1943.

ב-12 באוקטובר 1944, השתתף בהדיפת מתקפות נגד עוצמתיות של טנקי האויב על גדות נהר "נמן", ליד העיירה פאגגיאי בליטא. הוא פקד על חייליו להניע את התותחים אל עמדותיהם והשמיד שני טנקים בעצמו. כאשר נפגע תותחו מאש אויב, הוא נפצע, התעשת והשמיד טנק נוסף בעזרת רימון נ''ט. על לחימתו ואומץ ליבו קיבל את עיטור גיבור בריה"מ.

ב-1945 סיים קורס קציני פוליטיקה וב-1947 קודם לדרגת מאיור ופרש מן החיים הצבאיים.

ב-1949 סיים לימודיו בבית הספר של המפלגה הקומוניסטית של המועצה המרכזית של המפלגה בליטא. ב-1954 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת וילנה והחל לעבוד במועצה המרכזית הקומוניסטית.

ב-1991 עלה ארצה והתיישב באשדוד ופעל רבות במרכז נכי המלחמה בנאצים. פרסם ספר בשם "זמנים נואשים". 

נפטר בשנת 1997.

עיטוריו: גיבור ברית המועצות, עיטור לנין, עיטור מלחמת המולדת דרגה 1, מדליית העוז.