ג'ורג' בוריס – "המסביר הלאומי"
מאת אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון
במשך שלושים שנים פעל בוריס בקרב מקבלי ההחלטות בממשלות צרפת תוך השפעה רבה על שלושה מראשיה המעצבים ביותר: לאון בלום, שרל דה גול ופייר מנדס-פראנס.
בוריס (בן דודו של הגנרל אנדרה בוריס) נולד ב -9 באפריל 1888 למשפחת סוחרים יהודית במחוז לורין. במלאות לו עשרים שנים כבר סיים את לימודיו לתואר ראשון בסורבון בשלושה מקצועות: פיזיקה, כימיה והשפה הגרמנית. לאחר סיום לימודיו נשלח ע"י משפחתו לנהל חברת-בת משפחתית ליבוא-יצוא בבעלותם בפורטלזה שבברזיל, שם למד גם פורטוגזית. בתקופה זו פיתח בוריס עניין רב בכלכלה העולמית, זאת בנוסף להתעניינותו בשירה, בפילוסופיה ובמדעים והיותו כנר מוכשר.
כמו יהודים אינטלקטואלים רבים בני דורו שהושפעו מפרשת דרייפוס, ראה בוריס את צרפת כערש החירות וזכויות האדם וכדוגמה עולמית בתחום. כאשר המשטר הרפובליקאי במדינה הינו הבסיס לערכים אלו.
בוריס נישא בשנת 1911 והזוג הצעיר יצא לחפש את מזלו בניהול אחוזת מטעי גומי בציילון (סרילנקה). שם גילה את הפורצלן הסיני והפך מומחה מהמעלה הראשונה בתחום. שם גם נפגש עם אישיות הודית דגולה, רבינדרנט טאגור (Tagore) חתן פרס נובל בשנת 1913 (וידיד לעתיד של אלברט איינשטיין), שהיה בן לוויה של גנדי ומהלוחמים המתמידים לעצמאות הודו. שם פגש את העם הטמילי והיה עד לאומללותם שהייתה, להבנתו (כמו להבנת טאגור), תוצאה ישירה של הפקידות הקולוניאלית הבריטית.
לאחר מלחמת העולם הראשונה דחה הצעה להצטרף למשרד החוץ ופתח בקריירה של עתונאי. בוריס היה מהראשונים שהתריעו במאמריו על חולשות הסכם ורסאי שעלולות להוביל לפשיטת רגל עולמית.
בשנות עבודתו העתונאית נוכח בוריס שהעתונים הגדולים ורבי ההשפעה ביותר מוטים ע"י התעשיינים בני המעמד העליון המממנים את הפרסומות בהם, לכן בשנת 1927 החל מוציא לאור (בשיתוף כמה מעמיתיו מ"הליגה לזכויות האדם") שבועון עצמאי בשם La Lumiere בו יכול היה להציג את משנתו. ל- 180,000 קוראיו פרסם מאמרים שהטיפו לחוק חינוך חינם לכלל האוכלוסיה, לזכויות האיגודים המקצועיים, להפרדת הדת מהמדינה, למאבק אנטי-פאשיסטי ושלום בין האומות. בוריס ארגן והשתתף גם בעצרות והפגנות המוניות אשר הובילו בשנת 1936 לניצחון "החזית העממית" בבחירות. בתקופה זו, של משבר כלכלי כלל-עולמי, היה בוריס מהתומכים הנלהבים של מדיניות ה"ניו דיל" של רוזוולט (וידידו מורגנטאו) באמריקה וחשב כי הכלכלה הצרפתית צריכה להתנהל בקווים דומים. הייתה זו תפישה של סוציאליזם ליברלי – לא קומוניסטי בעליל.
אמנם שבועונו של בוריס דגל בשלום אולם בניגוד לארגוני ומפלגות השמאל בצרפת לא הציג תפישה אנטי-מיליטריסטית עיוורת או כנגד חימוש צבאה. להיפך, בוריס דגל בהקמת צבא צרפתי חזק בעל יכולת הרתעה תוך תמיכה בהוגה דעות צבאי שהקדים את דורו: לוטננט-קולונל אמיל מאייר (Mayer) היהודי. מאייר חזה שנים מראש שהמלחמה המודרנית תשען על כוחות ממונעים ועוצמה אווירית והיה מהמתנגדים המובהקים של "קו מאז'ינו" ותפישת המגננה הקבועה שיצג. בעיתו הייתה שהוא לא שמר את דעותיו לעצמו אלא פרסם בגלוי את ביקורתו על המטכ"ל הצרפתי ומדיניות משרד המלחמה ולכן נאלץ לפרוש בדרגה נמוכה יחסית. החל משנת 1925, בכל יום ראשון נפגש בפריס חוג ידידיו ותומכיו בסלון דירת בתו שהייתה מקורבת ללאון בלום ושמעו את דעותיו של מאייר והגותו הצבאית. אחד משומעיו היה גם שרל דה גול אשר הושפע עמוקות ממשנתו בדבר המלחמה הממוכנת.
כאשר נקרא לאון בלום להקים ממשלה בשנית בשנת 1938 ממשלת "בטחון הציבור", הוא הטיל על בוריס להיות מזכיר הממשלה ולסגן מזכיר הממשלה מינה את פייר מנדס-פראנס. ממשלה זו שנועדה להכין את צרפת למלחמה שניצניה נראו באופק, החזיקה מעמד רק 26 ימים. אולם היא הצליחה להעביר תוכנית לשיקום כלכלי שאמורה הייתה לבנות את התשתית להוצאות הצבאיות של הממשלה. תוכנית זו הוכנה ע"י בוריס ומנדס-פראנס סגנו ופורסמה ע"י בלום אישית שלקח על עצמו גם את תפקיד שר האוצר בנוסף לראש הממשלה. למעשה תמכו שלושת האישים בגיוס כל משאבי האומה על-מנת להתכונן למלחמה הקרובה. התוכנית הוצגה באסיפה הלאומית כאשר הממשלה ביקשה 100 ימים לישומה. אולם הסנט דחה את תוכנית הגיוס הלאומי כאשר האווירה בו הזכירה את ימי דרייפוס לאמור: "שלושת היהודים במשרד האוצר רוצים להשתלט על נכסי המדינהוהונה – אנו לא נאפשר זאת".[1] ייתכן שאם תוכנית זו הייתה מאושרת כל כניסתה של צרפת למלחמה הייתה נראית אחרת.
בפרוץ המלחמנה היה ג'ורג' בגיל 51 ופטור מגיוס אולם לא אדם כמוהו ישאר בבית. הוא ניגש מיד ללשכת הגיוס והתנדב לשרת. בשל גילו וכישוריו הוא נשלח להיות קצין קישור של המטכ"ל הצרפתי במפקדת חיל המשלוח הבריטי. כאשר הצליחו הגרמנים לנתק את כוחות בעלות הברית בצפון צרפת והחל הפינוי מדונקרק גם ג'ורג' בוריס פונה יחד אתם מדונקירק ובחודש יוני 1940 הגיע לאנגליה.
יום לאחר קריאתו של דה גול מה- 18 ביוני 1940, התקשר אליו בוריס ודה גול קרא לו אליו מיד ומינה אותו לקיים קשר קבוע עם רשות השידור הבריטית ה- BBC.
בוריס הפך להיות ראש משרד ההסברה של "צרפת החופשית" ואף קרא ללאון בלום לתמוך בדה גול יחד עם כל התנועה הסוציאליסטית של צרפת. מינויו של בוריס לא עבר בלי התנגדויות הן מהשמאל הרדיקלי והן מאישים אנטישמיים אשר תבעו מדה גול לפטר את בוריס. דה גול "חתך" התקפות אלה במהירות באומרו: "אינני עושה כל הבחנה בענייני גזע, מעמד או דת, אני מכיר רק שני סוגי אנשים, אלו הממלאים את חובתם ואלו שלא". תפקידו של בוריס היה בעל חשיבות עליונה כיוון שנועד לזכות בלגיטימציה בינלאומית ופנים-צרפתית לחוג המצומצם, תחילה, של דה גול אשר הוקע ע"י ממשלת וישי כבוגד. מרבית מדינות העולם החופשי (מלבד אנגליה) המשיכו לקיים יחסים עם צרפת של וישי אשר קיבלה הכרה בדרך כלל כממשלת צרפת הלגיטימית ובעיקר הכירה בכך ארה"ב. דה גול לא נחשב והיה צריך לעמול קשה על מנת שיזכה בהכרה כלשהי.
התרומה החשובה ביותר של בוריס ל"צרפת החופשית" היה המצע שכתב ואומץ כמדיניות של "ממשלת צרפת הגולה".
מצע זה The program of the National Council of the Resistance
שנדון ופורסם בשנת 1944 הקיף את כל ההיבטים הכלכליים, החברתיים והבטחוניים שהוו קווי יסוד של ממשלת צרפת הזמנית אשר הוקמה לאחר שחרור צרפת.
בין השנים 1946 – 1954 עמד בראש המשלחת הכלכלית-חברתית של צרפת באו"ם והוביל את התוכנית הכלכלית-חברתית לשיקום צרפת מהמלחמה.
כאשר פייר מנדס-פראנס מונה לראש ממשלה (מי שהיה עוזרו בעבר) הפך ג'ורג' בוריס לחונך שלו.
נפטר בפריס ב -16 באוגוסט 1960.
[1] Jean-Louis Crémieux-Brilhac, Georges Boris: Trente ans d'influence. Blum, de Gaulle, Mendès France , La Suite des temps (French Edition), 2010.