הספינה "עתיד" והקברניט משה אברמסקי

הספינה "עתיד" והקברניט משה אברמסקי
אל"מ (מיל') ד"ר בני מיכלסון

חברת הספנות הראשונה בארץ ישראל
חברת עתיד נוסדה בשנת 1934 על-ידי משפחת בורכרד מהמבורג בעלת חברת גוררות Fairplay Reederei, Hamburg  שהורחבה לעסקי ספנות. עם עליית הנאצים העבירו חלק מהפעילות לארץ ישרל כאשר חלק מאנשי הצוות בספינות, ובעיקר הפיקוד, היה גרמני (על פי חוקי גרמניה) עם הגעת הספינות לארץ ישראל הוחלפו הגרמנים בימאים יהודים.[1] חלק אחר מפעילות החברה הצליחו להעביר לבריטניה. קווי החברה בתחילת פעולתה היו במזרח הים התיכון. מטרת המעבר לארץ ישראל הייתה להצליח בהעברת נכסי החברה והונה מגרמניה הנאצית באמצעות "הסכם ההעברה".[2]

במלחמת העולם השנייה גויסו ספינות החברה לשירות הצי הבריטי. ספינות החברה השתתפו בהעברת אספקה בים התיכון, תוך כדי היחשפותן להתקפות מצוללות ומפציצים איטלקיים וגרמניים. הן הובילו אספקה לארמיה השמינית בצפון אפריקה ממצרים, והובילו חזרה שבויים. בין השאר השתתפו ספינות החברה בהובלת אספקה לטוברוק שנשארה נצורה זמן רב על חופה הצפוני של אפריקה מעבר לקווי האויב.
החברה התחילה עם ספינת המנוע '"עתיד", ושתי ספינות קיטור "עמל" ו"עליזה". שיועדו להפלגות בין ארץ ישראל לשכנותיה ולמדינות במעלה נהר הדנובה. פעילות החברה התמקדה בהובלת משאות למצרים, סוריה וטורקיה. בשיא פעילותה היו בבעלות החברה 7 ספינות משא וכמה מפרשיות משא.
כיום ממשיכה החברה את פעילותה מאנגליה תחת השם Borchard Lines, עם נציגות גדולה בישראל.[3]

הספינה "עתיד" במסגרת "שייטת החופים" (Inshore Squadron)
הספינה הראשונה של החברה נקראה "עתיד" כשם החברה. היא נבנתה בשנת 1921 במספנה Verengite Elbe & Norderwerft בהמבורג כדוברה ממונעת להעברת מטענים בנהרות אירופה.
נתוניה היו: מעמס של 750 טון. אורך 50.5 מטר, רוחב 8 מטר, ושוקע 3,75 מטר. הספינה נרכשה על ידי חברת עתיד ונכנסה למספנות "קרופ" בקיל להתקנת שני מנוע דיזל אשר אפשרו לספינה מהירות של 10 קשר והוכשרה למסעות בים הפתוח.
הצוות הורכב מחלוצים עברים שעברו אימונים בספינות החברה הגרמנית של בורכרד כהכשרה לעלייתם לארץ ישראל. קברניט האנייה מרטין קופל, היה אף הוא יהודי. לאחר ההתקנות קיבלה האנייה תיעוד מלא ובשנת 1934 הפליגה עם כושר שיט מתועד במרשם הגרמני עם צוות יהודי ודגל צלב הקרס לארץ ישראל.[4]
בשנת 1935, לפי המדיניות הנאצית בוטל רישום הספינה במרשם הגרמני והיא נעמדה בנמל חיפה ללא מרשם ודגל. הספינה נרשמה כ"א/מ 3" ב-6 במאי 1935 במרשם הפלשתינאי.
עד פרוץ מלחמת העולם השנייה העבירה האנייה מטענים בין נמלי ארץ-ישראל, מצרים, לבנון, קפריסין, יוון, תורכיה ורומניה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסה "עתיד" על ידי משרד ההובלה הימי הבריטי בחיפה Sea Transport Office . רישום הספינה לאחר גיוסה שונה בכל תעודות צי-העזר הבריטי והפך ל- RFA-ASC ATID   היינו Royal Fleet Auxiliary, Ammunition supply carrier Atid  דגל האנייה הוחלף מרקע אדום המסמן את הצי המסחרי הרגיל לרקע כחול המסמן את צי-העזר המלכותי הלוחם.

להגנת הספינה הותקן בה חימוש שכלל:תותח אורליקון 20 מ"מ  ושני מקלעי לואיס 0,303 וכן מתקן מיחד להפרחת בלון נגד-מטוסים שקשור היה בכבל דק לסיפון האנייה במטרה לשבש תקיפת מפציצי צלילה גרמנים מסוג "שטוקה" JU-87. על הסיפון הוצבה מכולת מגורים ובה שוכנו שני תותחנים של הצי המלכותי הבריטי לתפעל את החימוש[5].
צי-העזר הבריטי הינו מרכיב הכרחי בצי המלכותי המאפשר את פעילותו המבצעית בכל רחבי העולם. הוא מורכב מספינות סוחר המעבירות הספקה חיונית ליחידות הצי בכל זירת מבצעים נדרשת. במלחמת העולם השנייה, במסגרת המערכה בים התיכון, הקים מפקד הצי הבריטי בזירה, אדמירל קנינגהאם, במסגרת צי-העזר המלכותי, שייטת ספינות סוחר וספינות מלחמה ישנות ממדינות חבר-העמים ומושבות בריטניה במטרה לתספק את הנמלים והמעגנים של הצי בעיקר במערכה בצפון-אפריקה – שייטת זו כונתה "שייטת החופים".[6]

הקברניט משה אברמסקי והמערכה על הים התיכון
הספינה "עתיד" בפיקוד הקברניט משה אברמסקי (לימים קברניט ספינת הנוסעים "מולדת" של חברת "צים").[7] פעלה במסגרת "שייטת החופים" בין נמלי החוף האפריקאי של הים התיכון וסיפקה תחמושת ותספוקת מסוגים שונים לארמיה השמינית. תכונותיה של הספינה התאימו במיוחד לתפקיד: תחתיתה השטוחה אפשרה התקרבות לחוף עד כדי החפה. מנועי דיזל ולא קיטור למנוע עשן שיראה מעבר לאופק. פתחי מחסנים גדולים המאפשרים גישה נוחה לפרטי המטען ופריקתו.
בין המקומות אליהם הועברה התחמושת היו: ברדיה, טוברוק, סידי ברני, דרנה, אל ביידה ומקומות בחופים ללא שם. השתתפה בשיירה למלטה והובילה צבא. הפלגה למקום מפגש עם פרטיזנים יוונים במפרץ ליד סלוניקי. חשיבות רבה הייתה לפעילותה בעת סבבי הספקה לכוחות הנצורים בטוברוק במשך 241 ימי המצור בשנת 1941.[8] בשירותה המבצעי במהלך המערכה בים התיכון, לא פעם מצאה עצמה "עתיד" מבצעת את משימותיה תחת אש מטוסי האויב האיטלקי והגרמני, תותחי החופים וספינות עוינות.
שירותה הרצוף והנחוש התאפיין בדבקות במטרה ובמקצועיות אשר לא פעם הביאו תספוקת חיונית בעיתוי קריטי אשר הציל חיי רבים מחיילי הצבא הבריטי וחבר-העמים. לאות הערכה על פעילות זו הוענקה לקברניט הספינה משה אברמסקי עיטור "מדליית האימפריה הבריטית" BEM.[9] ובכתב ההערכה הנלווה לעיטור נאמר: "בהוראת המלך ג'ורג' ה- 6, מוענק לקפטיין משה אברמסקי העיטור לאור פיקוד אמיץ על ספינה של צי הסוחר" 20 יולי 1943.
כמו כן אושר לכל אנשי הצוות לענוד את אות השירות המבצעי של המערכה באפריקה "כוכב אפריקה" עם עלי אלון המציין את הצטיינות הספינה בקרבות.
לאחר שחרור יוון הייתה "עתיד" האנייה הראשונה שנכנסה בין שדות המוקשים לנמל סלוניקי וכן לנמל קיוס.?בדצמבר 1944 הייתה "עתיד" האנייה היחידה שסיפקה תחמושת לצבא הבריטי בפיראוס במהלך "מבצע מנא", ההשתלטות על יוון בעקבות תחילת נסיגת הגרמנים בחודש דצמבר 1944 ביוון.
בסיום המלחמה עברה "עתיד" לים האדום ועסקה בפינוי מאגרי תחמושת שהשאיר הצבא האיטלקי באריתראה ממאסאווה לאגם המר בתעלת סואץ. וכן עסקה בפעולה המסוכנת של הטלת מוקשים שלא התפוצצו ותחמושת לים האדום מדרום לאי שדואן.
בשנת 1951 נמכרה האנייה לחברה איטלקית ושמה הוסב ל-  RESI.